הכחשה
חיפוש
הורים
מימוש
פלונטר
מציאות
חלום
יצירה
פחד
בושה
נשיות
מיניות
אכזבה
כוח
כסף
ז מ ן
ח ש ק
חור
ביטחון?
ריקנות
לקום בבוקר. למה לקום בבוקר. למה לקום בבוקר?
איש היה עם אישה. אישה הייתה עם אישה. הייתה עם עצמה. הייתה.
הייתה שקיעה. טובה. היה חלון. חלום.
נגמר החורף. נגמרו העננים והחלב, אין יותר פסטיבל . הקסם נעלם
והשגרה איננה
פתאום יש כוסות בכיור, המזגן דולק כל היום, אין מים חמים, אין
יותר הודעות בתא הקולי , אבל בזק עוד שולחים את החשבון, למי?.
אולי אם השולחן יעמוד עקום, וסוף סוף אני אקנה את התמונה הזאת
שבטח כבר איננה , אולי...אם יצא מזה בסוף סרט, אולי את
תיעלמי.
כשהקרוב נהיה רחוק. רחוק. רחוק מאוד. והכל הודעות. הודעות.
הודעות. שממון של הודעות. וכביסה וחובות.
אני חושבת ,
יותר מדי מחשבות. יותר מדי פחדים. יותר מדי מילים. יותר מדי
תלתלים . יותר מדי ימים יותר מדי ביחד
פחות מדי לבד.
אז איך מתחילים את הספר הזה
אני אוהבת אותך,
כועסת עלייך,
כואבת אותך,
כותבת אותך
שוכחת אותך.
שנים של דקות בצבעים
גורל מתפתל
לא מגשים
חלום ,
שמשאיר אותי קפואה,
כי רק משם רואים את הנצח
כותבת מילים
ולא מעיזה
חושבת
ורק אח"כ מרגישה
בוחרת בשביל כולם
הכי מפחיד בשביל עצמי
צוחקת,
שנייה אח"כ בוכה
כותבת
מבינה.
או לא באמת מבינה,
יורקת כאב בפורמט של מילים,
לומדת איך נפרדים (לא כמו בסרטים),
כבר כמעט נעלמת במסווה של זהות מינית מבולבלת
ולילה אחד של שמיים, ילדות, בדידות ושניים שלושה חתולים מרפד
את הכאב בהבנה,
את רואה, אפשר גם בלי כדורים.
היום זה היום הראשון, (כמעט)
שבו אני נותנת לך ללכת,
נו...
אז לכי ,
יותר מהר אם אפשר
עם הגב
בצעדים קטנים שאני אוכל עוד לראות אותך,
לפני שתיעלמי לי באופק.
"ככה זה עכשיו
עכשיו אני חושב על סתיו
אי אפשר בכוח..."
פתאום את באה,
משום מקום
רואה פתאום,
אולי כבר לא אותי,
כבר לא איתי
ואני
רק
רוצה
לחבק
אותך
בזרועותיי,
להרגיש אותך
נושמת,
לנשק לשפתותיך
אולי בפנים גם את חולמת?
ואפילו ברדיו אין שמיים...
"רק עננים של חוסר וודאות"
ונדמה ש..
אי אפשר פתאום,
אי אפשר
אי אפשר איתך ,
אי אפשר בלעדייך,
אי אפשר לבכות
אי אפשר לרצות
אי אפשר גברים
אי אפשר נשים
אי אפשר אותי
אי אפשר איתי
אי אפשר לבד
אי אפשר
בא לי לרוץ
בחול שלך
לא יודעת לאן
כבר לא אלייך
אין שם חלומות
לא הביתה
ריק שם בלעדייך
בטח לא לאמא
יותר מדי כאב בעיניים
לא לאבא
אני צריכה אישה
לא יודעת לאן
לא
לאף אחד
לא
לשום מקום
שהוא לא
אני
מישהו בטוח יודע איך מגיעים לשם...?
צבעים חזקים
צורות נשברות
חלל שקוף זועק
לשבריר של מגע
אבל את
כל כך רחוקה
ריח של חורף
שתיקה
אינסוף קצר
שתכף נגמר
לא יודעת,
אולי זאת אהבה
ספק אשליה
שכבר מזמן לא מנצחת
פעימה ירוקה
מתאדה
נעלמת
את מניחה את היד
אבל לא נוגעת
ואני,
לא כועסת
לא רוצה
לא שלמה
כל כך לא בטוחה
נותנת לי אצבע שבורה
וחלום
שהוא רק שלי
כותבת לך
רק ככה את נשארת איתי.
אז למה הטוש השחור תמיד אצלך?
את מתקשרת כשאת עצובה
את באה כשאת רוצה
את הולכת כשלא מתאים
אוכלים כשאת רעבה
שותקים כשאת עצובה
כותבת רק כשאין ברירה.
רוצה לבד
ללכת לאיבוד
לחפש
לשבור
לתקן
לצייר עיגולים
לקנות מצרכים
לקום בבוקר
לשמוח
ליצור
לבכות
לנשום
ללכת עקום
לרקוד
לרוץ
לספר
להישבר
להיוולד
לא שומעת רעשים
שאני לא רוצה
לא חייבת מילים
עכשיו אני רק עושה
מה שצריך
כל מה שאי אפשר
בחוץ אין מספיק אויר
בפנים מרגיש
מיותר
מסביב נראה לי מוזר
איך כולם קמים
איך השמש עוד זורחת
איך אפשר עוד דברים
בלעדייך
חיים.
ואת
נשארת איתי.
רוצה להיות המילים שלי
אני רוצה את הפטיש,
לשבור את החומות שלך
שמפרידות
עבר ועתיד כבר לא משנים
רק היום
אני
ואת
אוהבות
קטועות
חסרות
אולי פעם,
נחזור שלמות,
אוהבות,
אהובות,
היום את רחוקה,
מחפשת אישורים מבחוץ,
לרצות,
להיות,
נפרדות,
חברות.
לילה,
את ישנה?
אני יושבת
שוכבת
עם המילים שלי
בלעדייך
כל כך חסרה
את נראית שונה
יותר מבוגרת
פחות מחוברת
עוד קצת אוהבת
ותכף זה נגמר
הסימן שאלה בסוף המשפט שלך
משאיר אותי במקום כמעט מיותר
מפחיד לחלום
כשאת כבר לא איתי
מפחיד לנשום
אבל זה כל מה שנשאר מציאותי.
אני
אוהבת
אותך
אני לבד?
אני איתך.
אנחנו ביחד.
איך את לא רואה?
את עוטפת אותי ופתאום אני ילדה
פתאום מותר דמעות,
פתאום יותר חיוך בנרות של שישי.
ודמעות כחולות מציפות אותי
דמעות של ילדות שיוצאות רק אלייך.
צובעת לך אגוזים בצבעים של קשת,
אגוזים של בלבול,
שקטים כשהם שלך....
ואגוז אחד שהוא שלי,
אגוז מכלי התפירה של אמא....
מחול צבעוני,
מחול של פחדים שאני מחבקת,
מחול של אהבה, של רגישות, של עדנה.
מחול של קסמים....
רוצה לרקוד אותו איתך,
להשתקף במבט האוהב שלך,
לגרום לך להרגיש עד כמה אני אוהבת.
לתת לך שמחה
לראות יותר את החיוך שלך שאני כל כך אוהבת.
רוצה לשחות איתך לעמוקים
אפשר עמוקים ולהרגיש גם את החול?
מי יענה לי על כל השאלות?
ולמה אין לי תשובות בעצמי?
למה אני לא מצליחה לדעת?
כמה כאב אפשר להכיל?
ובעת בעצב,
שלי, של אמא שלי, שלך,
עצב של ילדות.
רק רוצה שיחבקו אותי
ורק לא לפגוע כי זה כואב מדי...
אהובתי,
קטנה,
מחכה בתחנה,
לא בטוחה אם יגיעו לאסוף אותך
עוטפת עצמך בקסמים של ילדים.
קוסמת קטנה עם פלסטר
יוצרת מילים בתוך טיפות
יוצרת מנגינה מתוך פחדים
חולמת.
מגשימה.
מעיזה.
רואה מתוך עדשה.
אני מתגעגעת למעיל שלי,
לחורף איתך
למחר אמיתי.
הכי אני אוהבת כשאת מתגעגעת אלי אפילו אחרי שינה.
זה כזה מצחיק, נוגע, מרגש, עמוק, מבטיח.
אוהבת אותך בבוקר,
רכה, פרועה, עם שפתיים שהכי כיף לנשק
מצליחה לראות בבת אחת את כל העדינות שלך
את הנשיות החבויה
את הפגיעות
את השובבות שמבצבצת
הבטחת שתבואי מהר.
אז למה את לא באה?
משתמשת במילים הכי רחוקות,
שלא תראי את העצב,
שאפשר יהיה למחוק,
המילים הישנות נעלמו,
אי אפשר לפתוח אותן יותר..
כל הזיכרונות פתאום לרוחב,
כועסים
כואבים
כבר כאילו אחרים.
כותבת כאן
על
אהבה
שיכלה
יותר
אבל
אולי את צודקת ..
רק אני יכולתי.
תגידי את עוד אוהבת אותי?
פעם אהבת?
שירים שנעלמו,
וחופש סגור,
שמיים עצובים
אפורים
בוכים בשבילך
את בחרת בחיים אחרים.
אני
חצויה
מקופלת בפנים
נושמת
(מוזר)
לבד
בלעדייך
ובלי אנשים אחרים.
אני רוצה לצעוק לך,
תחזרי...
ולא יוצאות לי המילים
רק הרחוקות
שתעטפי אותי
אהובתי
שנשאר ביחד
נממש
חיים.
אבל הדרך שלך
התחילה בלעדיי,
אולי זה הגורל
הבטחנו,
שתי ילדות
אבודות
שיש לנו עכשיו
בלי מחר.
עכשיו אנחנו כואבות
היה שמח לפעמים,
בעיקר עצוב
חבל שלא נשארנו עד הסוף
(כמו בסרט)
לאן עכשיו?
לבד כאן בלעדייך
אבל לבד היה לי גם איתך
ברחת למספרים
לשירים
עשית אהבה
עם אנשים אחרים.
ישן איתי פרפר
זהוב
שקט
קצת ביישן
דיברנו קצת,
סיפרתי לו עלייך,
הוא לא הזיל דמעה
עכשיו הוא מת
על הרצפה
אני אוהבת אותך.
בורחת מרגשות
העצב מציף אותי
הבדידות
בלעדייך
רק הרדיו פתוח
חלש
שומעים ולא שומעים
איך
אני מתגעגעת אלייך
איפה את?
מה את עושה?
איך התפקיד החדש בעבודה?
קיבלת כבר את האוטו הירוק?
מצאת אהבה חדשה?
תיקנת את המנורה הקטנה מעל המיטה שלך ?
תלית וילונות בחדר?
מי שומר עלייך?
מחבק אותך?
מתי את חוזרת?
אליי..
אלינו
שלמה.
חדר ריק
ממגע
גוף כחול
ריח חדש
אופק עקום
רק חצי
עגול.
שמיים עם שלושה כוכבים
ואור אחד קטן
שנשאר דולק בלילה
לשמור על החלומות
שם משתחררים כל המחשבות
ואת,
כל כך חסרה
שתיים עשרה ימים
של נצח
בלעדייך
בלי התלתלים
והחיוך
הדמעות
השירים
החיבוק
החיים
מילים מכאיבות
לא רוצות יותר חרוזים
נשארות בשליטה
מפחדות מהעצב הזה
שאין לו התחלה וסוף
רק תהום עמוקה
מסתכלת לשמיים
לאלוהים,
שואלת,
כל זה כי אין אהבה?
הלב שלי שבור
השקט
מקרב אותי אלייך,
לא יודעת איך
אולי זה המרחק
את שומעת את הלב שלי
אני יודעת
אז בשביל מי כל המשחק?
מסביב
אנשים כבר רואים
אותנו
אפילו שאני לבד
לא יודעת מה זה בתוכי
שצועק לזמן
ומרגיש איתך כל כך אחד.
מפחיד אותי לחלום
על אהבה בצבע אחר
מפחיד אותי..
לנשום
בלעדייך
לקום לעוד יום.
והזמן רק כאילו עובר
אני מרגישה כל שנייה
בפנים מרוסקת מכאב
בחוץ כל כך רכה.
אני חושבת
עוד לא בטוחה
אני פוחדת
אבל לאט לאט מבינה
אני רוצה לחיות איתך
לצחוק
לבכות
לעשות ילדים
לגדול ביחד
לפחד
למצוא בך את כל המילים
לשירים
שאני לא מצליחה להחיות
בלעדייך
לחיוך
שלא יוצא בלי דמעות
לחיבוק שלך
שמקלף בי את כל הצלקות.
קניתי עפיפון
חדש
רציתי לעוף בלעדייך
אני מנסה
לחיות מחדש רגעים
העפיפון נפל לים
אני נשארתי בחול
הכל מלא בסימנים
שלושים ושבעה ימים
לא רוצה לשמוע
אבל מחכה
לאור הירוק
עם השם שלך
אהובתי
שתבואי חזרה
אני רוצה ולא רוצה
את הזמן
פוחדת מעצמי
כותבת
רק כשאי אפשר
ומפחיד מדי לבכות
נוגעת בשמים
קשורה לאדמה
מחבקת אותך
את מרגישה?
הבאתי את סבתא שלי
שתשמור עליי
מתוך תמונה שחור לבן
היא איתנו
מחייכת
עצובה
היא יודעת
מה זאת אהבה
עדיין,
כנראה לעולמים
אוספת צלקות
רועדת
בדרך לעצמי
רוצה אותך שלמה
אבל מה איתי?
אני רוצה לשלוח לך
את הספר שלנו
אבל למה המילים בו כ"כ עצובות
אולי נשים לו סוף שמח?
את חושבת שאנחנו יכולות?
שמחה
היא כבר לא ההפך מעצב
היא אותה תחושה
של רגש עמוק
בלי מילים
של שיר
שנכתב לך
אבל אין לו עוד מילים.
בואי אליי,
בואי נאהב
נתחבק
נעשה אהבה
וילדה
נתמודד
ביחד
נפחד
בנפרד
נשמור
נתנשק
נממש אהבה.
דמעות מוזרות
בלי מילים
עגולות
עמוקות
לא מוצאות חרוזים
פתאום עצב אחר
מבוגר
מאוחר
מכיל את הכול
שקוף מול החיים
לא יודעת לאן
מכאן
הכל נראה כ"כ אפשרי
וכ"כ מסובך
את קרובה,
כחולה,
עמוקה,
הרבה יותר ילדה
פתאום,
את
מוצאת את פעם
אני
בורחת לפינות
עוד כואבת
מדמיינת
אותך
איתי
בעולם בלי גבולות.
ואת
רוצה את המילים שלי
שבאות עם הדמעות
לא יודעת,
אולי השילוב הזה
צריך לגדול,
להשתנות
להיפרד
מהעצבות
מהילדות
מהפחדים
אולי הספר הזה
ימשיך לספר ילדים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.