|
השעון מתקתק על קצה
הסערה.
הסוף מחליף משמרת
עם תחילה,
מתאמים נקודת
החלפה.
יום חופף
יום.
השעה נשארת אותה
השעה.
הסוף הולך
לישון,
ההתחלה פותחת עיתון לוגמת קפה.
עוד מעט...
עוד מעט גם היא תמצא את
מקומה.
אבל כאשר הסוף מתעורר
שוב
פעם לעבודה.
נשאר
רק קפה קר של בוקר מתחילת
הסערה. |
|
התסכול הוא כמו
חבר טוב, תמיד
הוא שם כשצריך
אותו... לפעמים
גם כמו חבר זבל
חרא דרק...כי גם
אז הוא תמיד שם,
בעצם התסכול הוא
ישות עצמאית על
גבול האוטרקיה
(אם לא מעבר
לזה)
ם. ףץךן, מסתכל
ומתסכל מילה
ופרשנותה (טוב
אז לא). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.