|
אני
מפסל אותך
באצבעות לחות
חשות-לוחשות
מותירות בך
שובל הצטמררות
ואיני יכול
לחדול
מלהביט בעינייך
העצומות מהתמכרות
החדר שלנו
מקריא עכשיו שירה
דרך וילון מתנפנף
מריחות האביב
ושמש
משחקת ריצודים
בין סורגים
קולעת
חיצים זהרורים מסוחררים
בשערך
הו...
ואני נמלא בך
ומחניק בכי של אושר
ואסירות תודה
וחרדה |
|
|
בן לאדן, מה
לעשות, יוצר
אצלי הרבה יותר
אמפתייה מאשר
ג'ורג' בוש
הקטן. תודו שגם
אצלכם.
ככה זה עם
תימנים.
אחד בוש ונכלם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.