שם, על הגבעה ההיא
אני חוזרת אל הנוף של ילדותי
אל הבתים האדומים, הילדים המשחקים,
החופש, הירוק,האוויר לנשימה.
נזכרת בריחות של פעם, של געגועים אל העבר,
אל הילדות ההיא,שנגמרה.
התמימות, הכנות, שנעלמו אט אט באופק
דופקות על דלתות מחשבותיי
ומנסות לפתוח אותן.
אך העולם מבחוץ נועל,
במנעולי פלדה וברזל
חוסם את הדרך,ואין
מעבר.
צריך לגדול,
עכשיו,מהר,
צריך להתבגר.
בגרות-בלי תמימות,בלי כנות,
רק בגרות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.