|
על ברכיה כורעת, ידיה שלובות
בקושי נשמע קולה
בעיניים דומעות מביטה בתקרה
פונה אל האל בתפילה
שייתן לה כוח לקום ולגשת
אל האיש ששינה את חייה
ולגרום לו סוף סוף להבין
בגללו סומקות לחייה
היא לא תתקשר, היא יודעת-
הוא לא מחכה לצלצול
היא פנתה לעזרת השמיים
ביום שגן עדן נעול
כל יום שעובר הוא גרגר
ואהבתה להר כבר צומחת
אם הוא לא יעלה במהרה
אז היא למטה צונחת
היא לא תתקשר היא יודעת
הוא לא מחכה לצלצול
היא פנתה לעזרת השמיים
ביום שגן עדן נעול
מאחורי לדלת סגורה
גם הוא על בירכיו נמצא
פונה אל האל בתפילה
"תעשה שגם היא רוצה"
והוא נותן לה סיכוי לטפס
במעלה המדרון התלול
ומשאיר את הקו פנוי
ביום שגן עדן נעול |
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.