גביע אופ"א (או : בריכות)

בצהריי יום שלישי בשבוע הראשון של חודש ספטמבר הבנתי הכל.
אפילו קצת לפני זה. הבנתי שכל מה שחשבתי או ציפית שלא יקרה
קרה. שוב התעלמו ממני, שוב קפצו מעליי, שוב אני נשאר בממוצע
האחרון שלי. פתאום הבנתי שכל מי שאומר שכל יום הוא התחלה חדשה
מחרבש לעצמו. היום הוא המשך של אתמול שהיה היום של לפני יומיים
וכן הלאה. מחר יהיה העתק של היום. הכל מתחולל במעגל.השנה היא
המשך ישיר של השנה שעברה כאילו לא השתנה כלום. זה למה אני מבין
עכשיו שאת מה שאני רוצה השנה אני לא יקבל בדיוק כמו שאת מה
שרציתי שנה שעברה לא קיבלתי. ואז אני צריך לוותר. תמיד בסוף
אני מוותר. זה מזכיר לי סיפור שסיפר לי אירי שיכור ב- 3 בלילה.
ואירים הם עם נחמד מאוד ופי אלף יותר אחרי כמה לאגרים. וככה
הוא סיפר...

"מרי ויליאמס הייתה הילדה הכי יפה בבית הספר " הוא התחיל.
"כולם ציפו ממנה לגדולות, אם מישהו מפורסם יצא מהעיירה המסריחה
שלנו כולם הימרו עלייה. והעיירה שלנו הייתה ונשארה מסריחה "
הוא אמר. "אין שם כלום אני אומר לך...חצי רחוב עם שתי מכולות
קטנות,כמה זקנות מקומטות, פאב והרבה ילדים ששיחקו כדורגל וצעקו
שמות של שחקנים של ליוורפול באוויר..."

"אז נכון שלא היה לנו הרבה...אבל היה לנו את מרי. אני עדיין
זוכר אותה משלבת רגליים בשיעור ספרות מביטה אל החלון כאילו
משהו מחכה לה בחוץ.היא הייתה מדהימה. שיער חום בהיר ועיניים
ירוקות גדולות.גבוהה כזאת ורזה. כל הבנים פינטזו עלייה אבל היא
לא שמה עלינו.כל הזמן סיפרה שהיא יוצאת עם אחד מדאבלין. אני
אומר לך..."הוא סיפר ובהקו לו העיניים " היא הייתה הילדה הכי
חכמה בבית הספר...איזה בית הספר...בכל בעיר! אולי במחוז! כאילו
כל מה שהיה לה חצי עניין בו הפכה אותו לפשוט ושלטה בו במהירות.
אני זוכר שכולם התרגשו כשהיא זכתה במיס דאבלין הצעירה וחזרה
הבייתה על הרכבת האחרונה. כל הרציף היה מלא אנשים...כאילו כולם
חיכו שהיא תביא איתה איזה משהו משם אלינו...והיא רק הייתה בת
17 מרי...כולם היו בטוחים שהיא עוד מעט עוזבת."
בסתיו של 90 באה טורינו לשחק בגביע אופ"א נגד אלופת אירלנד,
שלבורן. המשחק היה בדאבלין ואני זוכר שהיו בסוף הרבה התפרעויות
כי הפסדנו בצורה גרועה. אחרי המשחק הלכנו לפאב של השחקנים
וניסינו לעודד אותם אבל הם לא היו שם. במקומם השתלטו על המקום
האיטלקים שבאו לעודד את הקבוצה המחורבנת שלהם. ראיתי שאחד מהם
שם את היידים על מרי אבל לא היה אכפת לי.אני לא מהסוג שמשתכר
ומרביץ", הוא חייך,  " אני רק משתכר ".הוא המשיך לאחר לגימה
כזאת שמרוקנת אסלה שלמה.
"שבועיים אח"כ במשחק הגומלין מרי קימבנה איזה סידור ונכנסה
לטיסה היוצאת של הקבוצה. נחתה בטורינו.מאז לא שמענו עלייה
יותר. סבא שלה סיפר לי אחרי כמה שנים שהיא התחתנה עם איזה
איטלקי ושהוא עזב אותה שם עם שני ילדים קטנים.אני חושב שהוא
אמר שהיא מלצרית או משהו ושבעצם המשפחה שלה לא כועסת עליה כי
התחתנה עם פרוטסטנטי ושמבחינתם היא לא חלק מהמשפחה יותר אז זה
בכלל לא רלוונטי מה היא עושה מצידם.

אתה מבין"...הוא פנה אליי,"לילדה שלנו היה הכל! המראה,
השכל,אפילו אמביציה...והיא זרקה את זה הכל על איטלקי
פרוטסטאנטי...אתה מבין ? איטלקי פרוטסטאנטי מזורגג!? אז אל
תהיה מדוכא ילד.לפעמים יש לך הכל ואתה מפסיד ולפעמים אתה חוזר
מפיגור 3:0 נגד טורינו באמצע סופת גשם ומנצח 5:3...