|
אחרי שיבשו הדמעות
שלא כלו
נותר רק כתם לבן של זכרון.
בחוץ מנשבות הרוחות שסערו
על פני דף מוכה עפרון.
ולא לשווא יישאר החיוך
יישאר גאה ומתוח.
הטיפה שנשרה בחול נספגה
והותירה גלעד מלוח.
אחרי הגאות
בא השפל המר
מגלה צדפי צער שחוקים מדמעות.
ונדום אז כולם כי הכל נאמר
לתורנו נשוב לחכות.
כי יבוא לו היום ונפגוש בך שוב
בחיוך גאה ומתוח.
הטיפות שנקוות בעפר זוחלות
ממלאות את הבור הפתוח. |
|
|
מה אם אלוהים
היה אחד מאתנו?
סתם אחד אפס
מובטל בלי חברה
שלא מכניסים
אותו למועדונים
מאתנו?
אביה האיום,
מנסה את כוחו
בשירה
פופולארית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.