מיכאל, רפאל, וגבריאל הם שלושה מלאכים שהופיעו בחלון ביתנו
בדמות חתלתולים. זה קרה בתחילת חודש ינואר כשבחוץ היה קר, ורוח
חזקה נשבה.  התכרבלנו ליד התנור, כשלפתע ראינו שלושה ראשים
קטנים מציצים מבעד לחלון  שבסלון. שפשפנו את עינינו כלא
מאמינים, שהרי כל החתולים בחצר מעוקרים וזה למעלה משנתיים שלא
נולדו לנו חתלתולים, אז כיצד הם הופיעו אצלנו בסלון?
     כשפתחנו את הדלת הם נכנסו בחדווה והתרוצצו בבית בכל
פינה, והם נראו כבני-בית ותיקים שזה מקומם הטבעי. הם לא נראו
חתולים נטושים ולא היה בהם טיפה של טראומה, ואפילו לא היו
צמאים ורעבים. איזו תעלומה, מי שם אותם בחלון? הרי כל הערב
ישבנו על הגג-הפתוח בג'קוזי, ולא שמענו שמישהו נכנס, ואפילו
במבי הנובח על כל אורח, לא נבח, איזו תעלומה ואיזו מתנה
נפלאה.
     שלושה קטנטנים בגודל אצבעוני, קיפצו ודילגו עד שהתעייפו
ולבסוף עלו לנוח על הברכיים שלנו באופן הכי טבעי. הם התכרבלו
זה בזה, התלקקו והתלטפו עד שנרדמו חבוקים זה בזרועות זה.
נשארנו המומים ופעורי פה לנוכח הנס הזה...
     שלושת המלאכים הכניסו משב-רוח עליז, תום ושובבות לכל
פינות הבית. הם הביאו עמם תדר של קלילות... אהבה... ושמחה...
ודווקא בימים טרופים וקודרים אלה, כשבטלוויזיה רואים איך אנשים
מתפוצצים באוויר... רוקדים בפנינו שלושה מלאכיי-התום לשמח את
ליבנו העצוב, ולהזכיר לנו שמה שאנו רואים בטלוויזיה זה לא
הכל...
     שלושת החתלתולים מפיחים בנו שוב את אמונה שגם אנחנו
בני-האדם יכולים לחיות בשלום ובשלווה. אין ספק בלבי שזכינו
להתארח בביתנו שלושה מלאכים בדמות חתלתולים שירדו עלינו
ממרומים... קראנו להם בשמות קיצור, מיקי, גבי ורפי. מיקי הוא
בצבע מוקה, גבי היא נקבה אפורה  וקוראים לה גבריאלה, ורפי הוא
לבן עם זנב עקום ועין אחת ירוקה ושניה כחולה.
     החתלתולים האלה פשוט מדהימים, מימי לא ראיתי יצורים
כל-כך מאושרים שאין להם פחד וקינאה... הם אף פעם לא רבים והם
אינם רעשנים, הם יושבים על ברכיי כשאני כותבת במחשב
ומתבוננים... הם אף פעם לא מפריעים... הם תמיד עליזים, חופשים
ומשתובבים באהבה עם כולם... אפילו עם החתול השחור 'חיזר' שאף
אחד לא רוצה לשחק איתו, הם משחקים...  הם פשוט חיים בשמחה
בהווה הנצחי...   אז תגידו אתם, האם הם לא מלאכים?