|
רשימת יצירות ארצישראל - מונולוג |
עמוד קודם >
התחלה >>
עמית טורקניץ / מציאות ישראלית - התמודדות 182ארצישראל מונולוג בשעה השניה ביום ראשון נכנסה ריקה המנהלת עם היועצת (שאת שמה
אינני זוכר כי מעולם לא דיברתי אתה). היא לחשה למורה משהו
באוזן ולקחה אתה את ארז בן-בסט. שעתיים אח"כ כולם כבר ידעו
שאבא של ארז נהרג בפיגוע שהיה בשוק מחנה-יהודה | בבמה מאז 18/8/01 23:59 עמית טורקניץ / מציאות ישראלית - טרור 183ארצישראל מונולוג זה יכולתי להיות אני. אמנם אני עובד במכון לסקרים טלפוניים,
אבל באותה מידה יכולתי ללכת להיות מאבטח, ואז זה ממש יכולתי
להיות אני שם שהתפוצץ עם המחבל. ממש מזל שלקחתי חופש באותו
יום. | בבמה מאז 18/8/01 23:09 ליידי בלוז / הצתה מאוחרת 184ארצישראל מונולוג אך טבעי היה הדבר ללכת בעקבות החלום לכתוב סיפור, לשלוח אותו
לעורך ולחכות. לא סיפרתי לאיש, לא התייעצתי, כל יום הצצתי
בתיבה אם יש משהו. אבל לא הגיע שום כלום, אפילו לא חשבונות
מים. עכשיו כשאני חושבת על כך, נדמה לי שהייתי מעדיפה שלא לקבל
כל תגובה. | בבמה מאז 4/8/01 9:57 סתם אחד / ריקנות 185ארצישראל מונולוג תנו לי משהו עצוב. עצוב עצוב, בסיסי ביותר. לא איזה רב-אנס שלא
נשפט, או ילד שנחטף, לא בורסה מתמוטטת או פלסטינאים רעבים, תנו
לי משהו שורשי, תנו לי לאהוב ולכאוב, כדי שאוכל לשוב ולכתוב את
השמאלץ הרומנטי שלי. תנו לי סבל אמיתי, כאב לב הכי חזק שיש,
ותקבלו בחזרה ש | בבמה מאז 31/7/01 13:53 עמית-יהודה פרץ / הרוח מרוקאית! 186ארצישראל מונולוג אני יושב על הגג ובוהה לכיוון מזרח, בוהה בשמש העולה אל מאחורי
העצים הירוקים, הגבוהים | בבמה מאז 20/6/01 17:17 ליידי בלוז / רק אימא 187ארצישראל מונולוג אני רואה בבעתה דרך החלון הרכבת כיצד דלת הרכבת נפתחת ואנחנו
במהירות של ברק חותכים את שיחי ההרדוף. כהרף עין מתחלף ריח
התפוחים בריח של אסון. אני מזנקת ממקומי יכולה לחוש בתנועותיי
והן איטיות יד אחר רגל. ובו זמנית רואה שתי גופות מרוטשות
נעלמות מאחור | בבמה מאז 20/6/01 6:59 טיטי טובולינה / הפצצה המתקתקת 188ארצישראל מונולוג כשראיתי אותם התחלתי לרוץ ולרוץ
ולראות בראש התרחשויות איומות,
החטיפה האונס וביתור הגופה | בבמה מאז 14/6/01 11:35 צעיר לנצח / ארץ אוכלת יושביה 189ארצישראל מונולוג לא רק אוכלת, אלא גם מעלה גירה
בולעת פעמיים ואז יורקת | בבמה מאז 11/6/01 16:22 נועה יובל / ביום שבו מתה הדמוקרטיה 190ארצישראל מונולוג אף פעם לא העזתי לדמיין שאהבה יכולה להכאיב, שבכי זה טוב, שכל
האנשים צבועים, ושהשלום נמצא רק בגדר חלום. לא יכולתי להאמין
שקיימת אפשרות לעבור על החוק, ושכל כך הרבה אנשים מסוגלים
לשתוק. | בבמה מאז 17/5/01 22:28 קרן אוברציגר / בצל הפחד 191ארצישראל מונולוג היא פחדה נורא שייצא למילואים... | בבמה מאז 4/4/01 9:02 תומר בלוך / סרטים - סיפור אמיתי 192ארצישראל מונולוג הכל הלך חלק. הגבר המת עדיין מת ושום רוחות לא באו להתנקם.
סיימנו את רישום הגופה וחזרנו למועדון, שהיה בדיוק ממול לכניסה
לביה"ח. | בבמה מאז 19/3/01 2:43 לרגע הצלחתי / מקום אחר 193ארצישראל מונולוג כולם היו מנומסים כל כך, ונחמדים כל כך.
היה כל כך נעים.
בתשע בערב אני ואשתי החדשה הלכנו לישון,
ואז התעוררתי לבד, וגיליתי שאני בארץ. | בבמה מאז 14/3/01 0:13 מיכל לוי / תקשורת 194ארצישראל מונולוג תדאגו לשים תמונה יפה שלי בעיתון, שלא תעיזו לשים תמונות
מכוערות, או שלי עם עיניים עצומות. אם כבר להתפרסם אז לפחות
שיגידו "חבל עליו, כזה בחור יפה". | בבמה מאז 11/1/01 15:33 עידו הרטוגזון / רקוויאם לדודה חנה 195ארצישראל מונולוג ואיפה הם כל האנשים שהיו צריכים להיות פה היום על הקבר. אתם
רואים פה את יצחק רבין? את שמעון פרס? את עזר וייצמן? כל אלו
שדודה חנה גידלה אותם על ברכיה!
אבל אני לא אשתוק, לא ביום האחרון הזה. לא ברגע שבו דודה חנה
מורדת בפעם האחרונה אל תוככי האדמה. | בבמה מאז 4/12/00 19:41 אופק אור / השעה אחת וחצי בלילה 196ארצישראל מונולוג זו היתה הפעם הראשונה, שאני זוכר, שחיכיתי במיוחד לראות את
הזריחה בקיבוצי שלי וברגע המשתהה הזה, בין-ערביים של בוקר, יש
כל כך הרבה מקום להרגיש ולחשוב... זהו אחד הרגעים שיישארו
חקוקים אצלי לעד, עד כמה שאני יכול לשלוט בכך. כל כך הרבה
גוונים - של כחול ושל כתום | בבמה מאז 13/11/00 3:59
עמוד קודם >
התחלה >>
|
גם דן תורג'מן
נגע לי
באושר...
(:
בוליביה. |
|