מגי לה פיי

/

מקביליות - חלק תשיעי

8143

פרגמנט

"את בסדר עכשיו?", שאל תום בדאגה. היא צחקה חלושות. "כן, כן, אני בסדר גמור. אל תדאג לי, אני לא אמות מזה..." מה שהיא לא ידעה היה, שכואב לה כל-כך מכיוון שאי שם, במחוזות הקרח הסגול, המקבילית שלה הייתה גוססת. לשחר לא היה שמץ של מושג שהמקבילית שלה עומדת למות

בבמה מאז 10/3/03 19:26 

מגי לה פיי

/

מקביליות - חלק עשירי ואחרון

8144

פרגמנט

"את... תשכחי שאמרתי את זה, טוב?", פלט לבסוף. עיניה לא הרפו ממנו. "אתה... באמת התכוונת לזה?", היא שאלה אותו בקהות חושים. "לעזאזל אתך, כן. בוודאי שכן. כבר שנתיים", הוא טמן את ראשו בכפות ידיו, אבל לא בכה.

בבמה מאז 20/3/03 11:59 

יואב תירוש

/

מקבץ כתיבה אסוציאטיבית

8145

פרגמנט

כל גופי רעד. רציתי לצעוק עליהם, לקרוא בקול יציב ואיתן: "התעוררו! התעוררו!" אך פחדתי מדי. לא כולם יהיו מוכנים להכיר באמת שלי - כך גרסתי - לא כולם יהיו מוכנים לקום ביום למחרת כשהם יודעים שאין בכך, למעשה, כל תועלת.

בבמה מאז 5/11/04 4:16 

כוכבית אדומה

/

מקבץ סצנות מוות - סצנה 2

8146

פרגמנט

זה היה יום שבת חורפי אבל השמש יצאה החוצה וליטפה את הכל במגע עדין של חום, בלאקי פשוט השתגע בבית אז יצאנו איתו לטייל בפארק בשכונה ליד. ישבנו אחד בתוך השני על הדשא הלח בזמן שדניאל זרק לבלאקי את הכדור, בין לבין מגניב לי נשיקה, חיבוק או ליטוף.

בבמה מאז 22/6/07 12:11 

יואב תירוש

/

מקבץ פרגמנטים עם ניחוח קל של י...

8147

פרגמנט

היא נשמה את הכרית עליה ישן אתמול - לפני שזרקה אותו. היא לא הבינה למה הוא תמיד כל-כך מקפיד להריח כל דבר שהוא נגע בו, אבל עכשיו, פתאום, הגעגועים למשהו לא ברור עוררו אותה לעשות בדיוק את מה שכל-כך הרגיז אותה אצלו.

בבמה מאז 15/12/07 22:51 

קובי סוטו

/

מקדים את זמני

8148

פרגמנט

שני אנשים או כלבים או יצורים או משהו לא מוגדר או אולי אפילו פיסות מתכת שכמו מגנט מתקרבים ומיד מתחברים אבל ברגע שהם מסתובבים הם נדחים. ואולי אני תמיד מסובב ואולי אני לא מגנט ואולי אני רק מתכת. מה אני?

בבמה מאז 28/4/07 17:36 

גיא רונן

/

מקדש

8149

פרגמנט

בעיניים זרות היה מביט בטקסים הנושנים, ורואה בהם את עצמו; את חבריו רצים רטובים מפסל לפסל, כה טרודים בנעשה עד כי אינם יודעים הם עוד למה.

בבמה מאז 25/2/03 11:07 

סתם אחד

/

מקודשת

8150

פרגמנט

אַתְּ, שלל זהרורי אור, מופעך כצבעי הקשת. שוקק אל יפי דמותך, אלי כנסיכה נשקפת.

בבמה מאז 31/8/19 2:42 

נטע מיסתורי

/

מקווה שתרגיש

8151

פרגמנט

כל יום מחכה אני, כל יום מקווה.

בבמה מאז 26/2/03 5:22 

גיא שמש

/

מקום

8152

פרגמנט

הייתה לו עבודה טובה, כל היום לנסוע ממקום למקום, ממקום למקום. הוא אהב לנסוע ממקום למקום, ככה הוא היה מגיע ממקום למקום. אבל יום אחד קרה אסון, משהו מאוד פתאומי, הוא הבין ש-כל המקומות הם בעצם מקום אחד.

בבמה מאז 14/8/17 12:12 

יוסי פקנהיים

/

מקולקל

8153

פרגמנט

סרטים. כל הזמן סרטים. אני אפילו לא יודע להגיד מה ראיתי. שנים עוברות ואני בסרטים. אבל חיים זה סרטים, אבל זה לא. אז מה זה בכלל. מה זה בכלל.

בבמה מאז 15/1/06 0:54 

אייל רכטר

/

מקום אחר

8154

פרגמנט

לפעמים, אתה מגיע למקום לא מוכר, עיר, או כפר, שאתה דורך בו בפעם הראשונה. ובכל זאת, כשאתה יוצא מתחנת האוטובוסים, או הרכבות, ומתחיל לשוטט בעיר, נוגעת בך תחושה מוזרה של מוכרות.

בבמה מאז 23/10/01 14:40 

פאן פיטרסון

/

מקום אחר

8155

פרגמנט

אין הרבה כסף אבל רגילים לאכול רק סלק כי זה מה שאנחנו אוכלים כל החיים ואף פעם לא אכלתי משהו אחר

בבמה מאז 4/11/02 0:33 

פה רך בר

/

מקום אחר

8156

פרגמנט

קול טוב כזה, מלטף , מרגיע . בא לי להכנס לתוכו ולהעלם בו

בבמה מאז 6/2/04 17:27 

אור ניסן

/

מקום בקצה

8157

פרגמנט

אני רוכנת מעליך, יושבת על אבן -שלא מצבה מציתה סיגריה ובוהה... מזל שקנו לך מקום בקצה...

בבמה מאז 14/4/03 19:00 

אור ניסן

/

מקום בקצה

8158

פרגמנט

אני רוכנת מעליך, יושבת על אבן -שלא מצבה מציתה סיגריה ובוהה... מזל שקנו לך מקום בקצה

בבמה מאז 7/4/03 18:42 

שרה לבון

/

מקום יפה

8159

פרגמנט

לא היה מקום יותר יפה מהמקום שהם נמצאו באותו הזמן. היא זרחה ועיניה כשקד, עדינה ורכה, עורה לבן וצח.

בבמה מאז 14/10/04 17:31 

עין הנץ

/

מקום לדמיון

8160

פרגמנט

פעם השארתי מקום לדמיון. זה היה בנסיעה שגרתית באוריינט אקספרס אל מעבר להרי החושך, איפשהו לאחר נקודת האל-חזור.

בבמה מאז 4/6/04 1:56 

ג'קי שרון

/

מקום נורא יפה

8161

פרגמנט

רובם מחייכים, אבל יש כמה שבוכים.

בבמה מאז 14/8/05 12:35 

אורי חרובי

/

מקום שהר נושק שמיים

8162

פרגמנט

זה הפטיפון הישן אשר באמצע שנות השבעים ניגן ללא הפסקה "מודי בלוז" ו"סגול כהה" בווליום לא עז מאד, אך בהשפעתם של תאורה עמומה ודופק מואץ היה בו די כדי להרעיד את עור התוף באוזניהם של בני תשחורת אשר חלמו לשנות את העולם ממקום שבתם בקיבוץ הכי גבוה ברמת הגולן.

בבמה מאז 18/7/03 22:56