אליהו וסרמן

/

מספרים מספרים

34

פואנטה

 

מונולוג

מה זה אומר ששה מיליון הרוגים, הרי המוח לא תופס כאלה מספרים. הוא מבין אחד, אולי יבין גם עשר. אבל אחרי עשר זה סתם מספרים בלי משמעות או דמיון למה שהאדם מכיר. אז מה זה אומר לחיות אחרי ששה מיליון הרוגים?

בבמה מאז 21/6/07 16:35 

קאי ריבר

/

מפגש חטוף (מוקדש למבוגרי...

35

פואנטה

 

מונולוג

ערבים ארוכים חיכיתי ליד החלון לסופה שתקח אותי הביתה למקום בו כולם מוזרים כמוני, כי אני תמיד היתי מסיפור אחר. לדורותי זה עבד. אלוהים יודע למה הפוסטמה חזרה.

בבמה מאז 15/5/07 20:19 

שוגי פמקין

/

מצברוח של בית

36

פואנטה

 

מונולוג

היום התעוררתי עם מצברוח של בית. זה מן מצברוח נורא בסיסי, נורא כייפי ומתפנק.

בבמה מאז 10/3/06 2:23 

גבריאל הפנר

/

מקום להיות

37

פואנטה

 

מונולוג

המקום הנכון להיות בו הוא המקום בו אני רוצה להיות.

בבמה מאז 27/9/09 16:28 

רעות אנג'ל

/

נאום האוסקר לסרט של חיי

38

פואנטה

 

מונולוג

תודה לכל האנשים שליוו אותי בהפקה, גם אלה שפגעו בי, העליבו אותי, הפכו אותי לקטנה, לימדתם אותי המון, הדמות שלי כל כך מגובשת בזכותכם. תודה לצלמים, לתאורנים המקצועניים - שמש, ירח וכוכבים. לאחראי על האפקטים המרהיבים - מזג אוויר.

בבמה מאז 28/9/07 14:17 

הזהב הלבן

/

נורמליזציה יקרה

39

פואנטה

 

מונולוג

תודה, על שאת כל כך רוצה, שאתאים את עצמי לדרישות הנורמליות שלך, ועל שאת מעולם לא הרפית...

בבמה מאז 4/9/16 9:52 

הזהב הלבן

/

נורמליזציה וההיפך

40

פואנטה

 

מונולוג

כמו תמיד, את מתבוננת בי מבעד לזגוגיות עבות של משפט תכתיבים.

בבמה מאז 4/9/16 9:47 

תמר שריקי

/

עוד דף ביומן

41

פואנטה

 

מונולוג

ישבתי אז באותה התחנת רכבת המסריחה של תל אביב הרבה תחושות חלפו בי באותו הרגע

בבמה מאז 1/10/07 13:10 

ליאור גוטליב

/

עתידי

42

פואנטה

 

מונולוג

לעזאזל איתך, לפעמים את מעצבנת. - איך אוכל לעצבן את העצמי שלי? זאת אומרת, אני זו את? - בהחלט. כך אראה בעתיד? - אם לא תיזהרי.

בבמה מאז 23/7/07 23:00 

חנן עמר

/

קחו מבט נוקב

43

פואנטה

 

מונולוג

ישב פלוני לא מזמן בבית קפה בקניון עם חברתו הטריה, ובבית הקפה הם אוכלים, נהנים, מדברים, ולפתע פתאום חבורה, אולי שלושה-ארבעה נערים, שחומים, גבוהים ומלאי ביטחון עצמי עוברים על ידם, שולחים מבט, מקבלים שניים בחזרה, וממשיכים לדרכם.

בבמה מאז 22/11/09 20:38 

הזהב הלבן

/

קריאה לעזרה

44

פואנטה

 

מונולוג

אני זועקת לעזרה ואין איש שומע אני זועקת לעזרה ואין איש מבין

בבמה מאז 18/7/16 20:15 

א. תמים

/

רוצה להיות כבש

45

פואנטה

 

מונולוג

איפה הסמוראים של הדור הזה? איפה בני אדם שהופכים את עצמם לאמנות חיה? ולא, לא בכדי להביע משהו, לא כדי להציג משהו, ולא! לא כדי ליצור, כדי פאקינג להיות!! זין על תרבות השורה התחתונה. זו שקובעת שאני צריך ל ה ח ל י ט מה אני רוצה לעשות עם עצמי. זין על התרבות שלא

בבמה מאז 21/8/07 22:37 

הזהב הלבן

/

רמאות וניצול

46

פואנטה

 

מונולוג

במו ידיכם בניתם את החומה, שמפרידה ביני לביניכם!

בבמה מאז 9/9/16 15:52 

הודיה פרייזלר

/

רק בחרי בי

47

פואנטה

 

מונולוג

אמרי לי יקירה, מדוע לא למדת מעולם לקבל אותי? כמו שאני. פשוט, מזומן ומוכן בשבילך. מחכה אני, במשך זמן כה רב, מחכה רק לרגע בו תבחרי בי, תבחרי בי מבלי לשוב בך, מבלי להטיל ספק בהחלטתך. רק בחרי בי. נועדתי לך, הלא תביני?

בבמה מאז 27/9/07 9:22 

ליזי קופרמן

/

שוב לובשת שמלת השבת

48

פואנטה

 

מונולוג

שוב לובשת שמלת השבת אחרי שהמים בדוד כבר אזלו, ודמעות שבכיתי אני כבר חלפו על גופי למקלחת עזרו. לא בריאה הבדידות הביחד חסר ואני מדקלמת קידוש, בנרות כבר בכיתי עכשיו עם כולם אך לבד אתה לא כאן אין ריגוש.

בבמה מאז 24/4/10 7:03 

מאיר אמוזיג

/

שידור חוזר

49

פואנטה

 

מונולוג

השולחן מפוצץ בירות, פיצוחים, רגליים על השולחן, הכול מוכן לקלאסיקו. ואז...

בבמה מאז 1/2/26 16:56 

כרובי יו

/

תאריך תפוגה של פיסת אושר

50

פואנטה

 

מונולוג

הולכת סחור סחור, באיטיות. מפחדת לקטוף. ברגע שאחרי הקטיף מתחילה הדהרה אל עבר תאריך התפוגה הבלתי מעורער. תאריך סופי וסופני.

בבמה מאז 22/5/10 9:24 

הזהב הלבן

/

תאר לך

51

פואנטה

 

מונולוג

אך אם בגדיי, צבע עורי, צורת שיערי, ביתי וכל דבר אחר אשר לי, הינם מקור לביקורת ממך ו/או לשיפוט שלך, ארחק ממך, כמו הייתי בורחת מאש בשדה קוצים.

בבמה מאז 30/6/10 0:25 

רעות מי

/

תכלית

52

פואנטה

 

מונולוג

יגיע זמן שנמאס גם בזה, ונתחיל שוב לחפש איפה אפשר להשחיל איזו בדיחה. כל פעם ראשוני השינוי יהיו המבוקשים ביותר, וחוזר חלילה.

בבמה מאז 23/7/07 13:50 

רע שרון

/

תמיד חשוב לשמור על הסוכרי...

53

פואנטה

 

מונולוג

זה קרה ביום שדוד אלפרד מת. אמא ואבא בכו. דני, הבן של אלפרד, הסתגר בחדר בבית שלנו. אח שלי ואחותי צרחו ומלמלו: "הוא היה איש טוב", ואני ישבתי שם, ולא הבנתי על מה כל המהומה. הרי אני תמיד אומר: "החיים הם רק חלק מהמוות".

בבמה מאז 9/8/06 12:20