עמיה קורס

/

קוואזימודו

27905

פנטסטי

 

מונולוג

המשכתי לחפש תשובות, וכלום. בינתיים שמתי לב שאנשים מנסים להסתיר את המבטים שהם נועצים בי. לא נעים להם או משהו כזה. מוזר, לי אף פעם לא הפריע שיקלטו אותי בנעיצת מבטים. אפילו אהבתי לראות את ההתפתלויות של האנשים, כשהם הרגישו בנעיצת מבטים שלי.

בבמה מאז 12/6/04 18:27 

אור ארליך

/

קווי חיים

27906

מונולוג

מחשבה מדהימה, קווי חיים, לא? לכל אחד ישנו איזה שהוא קו שנע במקביל לשאר הקווים, ומדי פעם נפגשים הקווים לדקה ואפילו לשניים, ובחלק מהפעמים זה אפילו לא תלוי בך. כמה קווי חיים עברו איתי.

בבמה מאז 23/7/06 12:51 

ניר סגיב

/

קווים

27907

מונולוג

אל תביטו בי, אני כבר לא יכול יותר עם המבטים שלכם, אחד אחד אתם נוזלים עליי, עם החום שלכם והרכות המבחילה, אני מקיא ממש, הלוואי ויכולתי להקיא עליכם, נבלות.

בבמה מאז 5/7/02 15:15 

סאן פנגס

/

קווים

27908

סופני

 

מונולוג

אני מוקפת בכחול ירוק מכל עבר, זה טוב, זה בטוח.

בבמה מאז 18/10/05 13:57 

לי צנג

/

קווים אדומים

27909

התבגרות

 

מונולוג

אני חושבת הרבה על קווים אדומים, איפה הם עוברים? מי קובע אותם? אני בת 15, מהם הקווים האדומים בגיל הזה? לקווים יש קשר לגיל בכלל?

בבמה מאז 2/5/01 16:28 

שינולו שונאמי

/

קווים לדמותו של...והפעם עם דם.

27910

סוריאליזם

 

מונולוג

אדום של אחת בלילה, ליד תנור, או אח, או אפילו כזה אוויר חם כמו בשירותים לנגב ידיים. אדום של השיער של גברת פריזל...אדום כמו..כמו סיגלית פורחת, אדום כמו וזלין. אדום כזה של חמישים אחוז לחות, וחום בינוני באזור השפלה.

בבמה מאז 12/9/01 14:51 

בלק פלאואר

/

קווים לבנים

27911

מונולוג

הם לא יכולים להבין מה כל כך יפה בזכרונות האלו...

בבמה מאז 9/10/03 21:53 

סטלה אונאסיס

/

קווים לדמותו של הנובו-ריש

27912

ביקורתי

 

מונולוג

מעניין מה הייתה אומרת אימי העגלגלה, ששיבה זרקה בשיערה אך היא מעולם לא מיהרה להסוות אותה, על אותן נשים? - שחלקן, הכסף קנה בחכמה - כאשר הן חטובות ומתוחות. אך מה הייתה אומרת על שאר הקרקסיות? - הצבועות בהגזמה, הרזות להחריד שאיזמל המנתחים לא פסח ולו על אחת מהן

בבמה מאז 6/8/07 0:28 

אסתר לזר-ברק

/

קווים מקבילים

27913

זכרונות

 

מונולוג

אמנם לאהבה יש עוצמה ללא גבול, שלעומתה מתגמד הכל, ממול - אבל יחד איתה תמיד יש סופות! שאת האהבה מנפצות...

בבמה מאז 24/9/04 13:41 

אלעד צימרמן

/

קווים מקבילים

27914

זוגיות

 

מונולוג

כששני ישרים נפגשים, אולי הם לא יכולים להיקרא עוד מקבילים, כי הם נפגשו. אולי אחרי שהם נפגשו, המשיכו כל אחד לדרכו, בלי הבטחה שייפגשו שוב בעתיד. למעשה, אם שני ישרים נפגשו, סביר שלא יפגשו שוב בעתיד, לאחר שכל אחד מהם המשיך לדרכו.

בבמה מאז 5/4/05 8:41 

אנה דריאמוב

/

קו ומעגל

27915

זוגיות

 

מונולוג

כבר יושבת עם עיפרון, הדף מונח מולה, מחכה רק שתיגע בו. תשרטט את הקו הנואש הזה שיחבר בין שני הקצוות הרחוקים...

בבמה מאז 9/3/06 13:27 

חנה לרנר

/

קווקוי התרשמות

27916

מונולוג

לו היה לי שער ארוך וגולש, לו היו לי עיניים מבריקות, לו הייתה גזרתי מפתה גברים להפשיטני, אולי יכולת לאהוב?

בבמה מאז 16/6/07 5:10 

יוכי פרלמן

/

קוזט

27917

מונולוג

איזה שם נפלא. איזו שפה. איזו תמונה. ולי בכלל קוראים חוה,

בבמה מאז 6/9/08 20:58 

שירה ריי

/

קו חוף הים

27918

מונולוג

אז ממשיכה ללכת. לחשוב. לתהות. להיות. פשוט להיות. עצם הקיום לפעמים מעסיק אותך מאוד, ואני לא מדברת על מחשבות. רק להיות, זה מאוד קשה.

בבמה מאז 15/9/05 12:35 

איתי צור

/

קוטב

27919

מונולוג

...אבל בקוטב חשוך חצי שנה והרבה יותר טוב שם...

בבמה מאז 13/9/01 2:11 

גל קוטיגרו

/

קוטיגרו רוץ!

27920

יומן

 

מונולוג

לא הייתי ספורטאי הכי טוב, אפשר להגיד שהייתי די לא משהו, יותר נכון הכושר הגופני שלי היה גרוע. היו לי אישורים רפואיים בכמויות שיכלו לסדר אותי יפה יפה בבית לנוח. אבל היה לי את הצורך להמשיך ולהוכיח לעצמי יותר מכולם שאני יכול.

בבמה מאז 18/12/03 1:13 

חן שזר

/

קוטלת

27921

הומור

 

מונולוג

כן, אני יודעת שמה שכתבתי כאן נשמע כמו מהתלה גרועה. אך חבריי, האמת היא שהתכוונתי לכל אות ומילה.

בבמה מאז 8/2/02 1:04 

ליאו ואיט

/

קוטלת ערפדים קטנה שלי

27922

פנטזיה

 

מונולוג

כשאת נלחמת ברשע את עושה זאת בשבילנו מצילה את העולם ודואגת לבטחונו אם לא היית את אז כולנו כבר היינו מתים

בבמה מאז 21/4/02 12:06 

פרח זיו

/

קו ייצור של בלרינות

27923

מונולוג

מביטה בדמויות הנשקפות אליה מן המראות בחדר ההלבשה. מחפשת צל של אנושיות, שביב של תקווה. בובות צעצוע, קוו ייצור של בלרינות.

בבמה מאז 19/6/04 21:27 

אמיר עצמון

/

קול

27924

אורבני

 

מונולוג

על ספסל, מול השיפוע הבלתי נמנע של בוגרשוב, הנרעד אל הים הקר, הממתין. האוויר דחוס אלפי סיכות. מדוע המקום הזה מצער אותי כל כך? האם הוא צר למידותיי או שאני קטונתי ממלאו?

בבמה מאז 14/3/05 0:29