ליזי קופרמן

/

סערה דפקה בחלוני ואני בכיתי

25426

יסורים

 

מונולוג

החום שמגיע מחברים ומשפחה כבר לא מספיק כדי לכסות על ריקנות היום יום ואני נשברת לאלפי טיפות בתוך חופן של שלוליות שאפילו אינן מספיק שלמות כדי ליצור ים.

בבמה מאז 4/4/06 20:45 

בר אדום

/

סערה משתוללת

25427

הרהור

 

מונולוג

אין לי את המילים המתאימות כדי לבטא. לא מצליחה לבטא. שכחתי איך מבטאים בכלל... חיה במין עולם שלא שייך לי, כי ככה אני מרגישה - לא שייכת.

בבמה מאז 17/9/07 10:09 

מארסו גריי

/

סערת בי

25428

מכתב

 

מונולוג

לא רוצה לשכוח, לא רוצה לעבור הלאה. רוצה אותך. אמרת לי שאתה רוצה לקום בבוקר ולראות אותי שוכב לידך. שאתה רק חושב עליי. שאתה רוצה שאהיה שלך כל הזמן, לא רק מדי פעם. ואני כל כך רוצה. כל כך.

בבמה מאז 2/7/05 12:55 

אוהד שטייג

/

סערת מחשבות

25429

מונולוג

סערת מחשבות בתוך רגע של שקט דמותך עולה מולי והנך רועדת מהדקת את הסיגריה אל פיך משתדלת לשמור על קור רוח.

בבמה מאז 30/8/05 23:43 

אן מלודי

/

סערת נפשות

25430

מונולוג

קשה לי לקבל את כולם, מצטערת. אנושיות. איפה את כשצריך אותך? לאן הלכת? הדרדרת לך? חשבת שאני אצליח בלעדייך, שאני לא אזכר בך פתאום, או אראה תמונה או אשמע ביטוי או אראה אותך, ואתעלם?

בבמה מאז 9/4/04 11:56 

לירון ברודר

/

סערת נפשות

25431

מונולוג

דיברנו לפני כמה דקות בטלפון. עוד לפני זה כשהחלטתי שאני הולכת להתקשר אלייך ברגע שאמא שלי תנתק את השיחה עם אבא שלי (שנראתה לי כמו נצח) הלב שלי דפק כמו אני לא יודעת מה! זאת הפעם הראשונה שהרגשתי התרגשות (מאין צמרמורת בכל הגוף) עזה כזאת בקשר אלייך.

בבמה מאז 11/11/04 3:04 

עמית מור

/

סף הרגש

25432

אינטרוספקטיבי

 

מונולוג

החיים זורקים עלינו רגעים, שלפעמים פוגעים מסביב ללוח. לפעמים, פוגעים בלוח עצמו, אבל רק לעיתים רחוקות ביותר יש רגע יחיד שפוגע בדיוק במרכז, בדיוק בנקודה הרגישה, ואז כמו נפרץ סכר וכל הרגש שלי מתחדד.

בבמה מאז 19/7/02 21:46 

ניקה לוי

/

סף התהום

25433

מונולוג

רואה מתחתיי את כל הסלעים ומדמיינת כיצד גופי מתנפץ מעליהם ללא רחמים...

בבמה מאז 23/11/03 21:40 

שניץ פליץ

/

ספוג

25434

יסורים

 

מונולוג

את הסיכוי היחיד שלי להיוושע.

בבמה מאז 10/4/06 0:14 

מל אנכוליה

/

ספונג'ה

25435

כמיהה

 

מונולוג

אתה יוצא מלוכלך כאילו עבדת בבוץ, כאילו התפלשת באדמה, אתה מאושר. מתחת למיטה שוכבים לך שלדים רקובים ומעל למיטה שלדים עוד יותר רקובים, אתה מאושר. אלוהים אדירים, אתה רוצה למות והעיניים שלך ריקות ויש לך זיפים של הזנחה, אתה מאושר.

בבמה מאז 26/6/07 3:16 

צור דיאמנט

/

ספורTV

25436

מונולוג

בתקשורת הספורט יש הנחה כוללת שספורטיוי היא תוכנית משובחת, ושהיא עושה חייל אם הגילויי הספורטאים הצעירים ונתינת במה לספורטאים אלו. כל זה טוב ויפה ונכון. אבל איכשהו היא אף פעם לא הצליחה למשוך אותי אישית. ותמיד תהיתי למה. בזמן האחרון הגעתי גם לכמה מסקנות בנוש

בבמה מאז 21/11/03 15:52 

דפנה ערוד

/

ספור ציור ''יער השאנטי הכחול''

25437

יומן

 

מונולוג

לקראת החודש השלישי מצאתי את עצמי בעיקר לבד. הייתי פותחת את הבניין העזוב ביפו העתיקה (מועדון הלילה "כליף") שהושכר עבורי כסטודיו למשך זמן זה, מטפסת לקומה השלישית בחושך, מדליקה אורות, מוזיקה (בעיקר הרקוויאם של פורה) ומוצאת את עצמי לבדי מול מטלה מדהימה...

בבמה מאז 21/3/05 2:17 

קרימזון קווין

/

ספטמבר

25438

היפרדות

 

מונולוג

האקליפטוסים הפיצו ריח משכר, בושם של סתיו.

בבמה מאז 14/10/02 23:20 

פולק גרדן

/

ספטמבר

25439

מונולוג

יוצא לי לחשוב הרבה על ספטמבר האחרון. אני זוכר שנסעתי לפולין, וקיוויתי שכשאחזור הכול יהיה שונה, הכול יהיה טוב יותר, קיוויתי שיהיה שונה בינינו.

בבמה מאז 22/9/07 17:09 

הילה טל

/

ספייס

25440

הוא ואני

 

מונולוג

היום ראיתי אותך. ונעלמת לי. היום ראיתי אותך... וזהו בערך, היית שם, באותו ספייס שאני הייתי ואחרי זה הלכת. והספייס? לא נשאר כזה ריק. מי יודע אולי אפילו בלי ששמתי לב הוא היה מלא.

בבמה מאז 4/6/02 0:43 

עידן הקסם

/

ספינה טרופה

25441

מונולוג

אומרים שאפשר למות מזה. אבל בימינו אפשר למות מהכל... אז אומרים. מה הם רוצים? שלא נאכל, שלא נשתה?

בבמה מאז 3/8/01 16:53 

פשוט טל

/

ספינה טרופה

25442

מכתב

 

מונולוג

אני מרגישה כמו בסיוט מתמשך כבר חודש אני רוצה שוב להרגיש את נשימתך על העורף רוצה שוב לאהוב אותך עד כלות נשמתי וגופי צועק את שמך בכל קולי.

בבמה מאז 7/4/04 5:26 

איתי מטוס

/

ספינות

25443

אורבני

 

מונולוג

מטרי אש קרה מצננים את יולי הנורא, בדיוק בפתיחה, על ההתחלה. לא חשבנו שהאפוקליפסה תגיע כל כך מהר, אה?

בבמה מאז 18/12/05 11:26 

רותם שנ-ני

/

ספיר

25444

מונולוג

והיא, היא המשיכה לחיות את חייה, אם אפשר לקרוא לזה כך. המצב התדרדר ולפני חודש וחצי, עם האקדח של אבא היא מצאה מנוחה. למה? הכל ביחד.

בבמה מאז 9/9/02 23:44 

עדי זי

/

ספירת מלאי

25445

מונולוג

אז תאכלו חביתה ותשתו יין ותלמדו הנדסה ולא תדעו איך להחזיק מברג ותשמעו מוסיקה בלי לתופף ברגל את הקצב ותחבקו בידיים רכות מדי ותשבעו באמונות שאפילו אתם לא קונים ותחיו בשביל מחר ותבכו את היום ותסתכלו בתמונות בבטחון מלא שאז הייתם מאושרים, סתם בגלל חיוך מ

בבמה מאז 21/4/08 18:36