טום לוין

/

קרמבו

164

נובלה

אני יודע, כשאהיה גדול, תהיה לי ילדה בלונדינית. בכל בוקר היא תקפוץ עליי כדי להעיר אותי, אני אכין לה סנדוויץ' [סנוויץ' בשפה שלה] ואעשה לה צמות. היא תהיה הנסיכה הקטנה של אבא, היא תבוא לצלול איתי, לירות איתי, לטייל איתי.

בבמה מאז 28/7/06 16:47 

בת שלמה

/

קרקטאו

165

נובלה

החוץ הואר בבת אחת באורם של פנסי ערפל גדולים, אור, אשר גבר בזוהרו על האורות שבפנים. זגוגית החלון הפכה שקופה לחלוטין, ואנו הסתכלנו בשקיקה, כשני ילדים, בנוף הלילי ההולך ונפרש לעינינו, מואר באור כתום חזק.

בבמה מאז 14/10/03 8:16 

מאסטר קיי

/

רוחות מן העבר (סיפורי מיגי - כ...

166

נובלה

"אתה יודע," הוספתי, "אני חושב שהגיע הזמן ש- לעזאזל, הנה הוא בא! עכשיו נראה ראשים מנופצים!". בשאגה, זינק צדק מפתח ביתו של לינדון, קרוב מכדי שיהיה ללינדון זמן לשלוף את האקדח.

בבמה מאז 29/10/03 9:12 

דנית גאזר

/

רומיאו ויוליה תוצרת הארץ-פרק א...

167

נובלה

מן הרגע הראשון שבו נפגשו חיים ורחל היה ביניהם קשר מיוחד, והקשר הזה נשמר גם לאחר מותם הטראגי.

בבמה מאז 14/10/01 22:55 

מאסטר קיי

/

ריי (סיפורי מיגי - כרך ראשון)

168

נובלה

"אנחנו הכי טובים ואנחנו יודעים את זה!" הוסיפה עינת. "ואת בוודאי היית בין החוטפים של בין-לאדן?" שאל האיש מה-CIA. "כן," לא היה שמץ של התפארות בקולה של עינת. "מה השמות האמיתיים שלכם?" דרש האיש לדעת. "מה שלך??" דרשה עינת בחזרה. הוא נעץ בה מבט מרוגז אבל לא אמר

בבמה מאז 10/2/03 21:22 

דנה צימרמן

/

רישום מאוחר

169

נובלה

בפעם האחרונה שמזכירה באוניבסיטה גרמה לי לבכות, זה היה יומיים אחרי שנפרדתי מרועי, או יותר נכון, מהרעיון של רועי. הביטוי 'נפרדתי ממנו' לא ממש הלם את מה שקרה במציאות, כי בעצם אף פעם לא היינו ביחד, אבל אצלי במוח היינו ממש ביחד.

בבמה מאז 13/10/02 22:46 

אורי טל

/

שבעה

170

נובלה

אור מסיימת את מילות ההספד לאביה, שירה מחבקת אותה, הגברים מתחילים לכסות את הקבר בעפר, ועל פני עולה חיוך קל, לרגע קשה לי להסתיר את החיוך. ניגש צעד נוסף לאחור, חוזר להביט בעצי האקליפטוס. רק שלא יראו אותי מחייך.

בבמה מאז 8/3/05 4:25 

עידן כספרי

/

שבע מנות חיים

171

נובלה

שלושה אנשים בני שישים פחות או יותר: האחד בעל כרס ובלורית לבנה שכרע על ברך שמאל מעל הג'ק, גבו לכביש והוא מסובב במתינות את מפתח הגלגלים וטיפות זיעה קטנות נצנצו מתחת לבלוריתו.

בבמה מאז 26/10/00 23:14 

קפקא אורי פאלאצו

/

שום ערך מלבד הערך

172

מדע בדיוני

 

נובלה

עיצמו את עיניכם ודמיינו לעצמכם עולם אחר. עולם שבו לכל דבר יש ערך, עולם הגיוני לחלוטין שבו דבר אינו מופשט. דמיינו את הבניינים העצומים ואת חלונות הראווה, ואת האנשים-נמלים שמתהלכים בסדר נפלא. דמיינו אישה אחת ללא חברים בעולם קר זה של אנשים-נמלים.

בבמה מאז 27/8/03 3:59 

רוית בן-שוהם

/

שירה ופרוזה פרק 1

173

נובלה

"דיוויד היקר, שמחתי מאוד לקבל את מכתבך לאחר זמן כה רב של דום שתיקה מצדך. אשמח לפגוש אותך ולראות סוף סוף פנים מול פנים עם מי אני מתכתבת במשך כמעט חצי שנה. אבל בתנאי שאתה תבוא אליי, לאנגליה."

בבמה מאז 13/7/07 14:47 

עומר גרין

/

''שירת הפנינה''

174

נובלה

מוקדש לרואים - המדמיינים שהם עיוורים

בבמה מאז 12/7/05 13:44 

שי דיין

/

שכונת לא-איכפת-לי

175

נובלה

וכמובן איך אפשר לשכוח את החתול השכונתי שאין לו שם, ויש לו עין אחת ואוזן וחצי. הוא שוכן לו על שטיח ישן בפינה שם ליד חדר הזבל, ולידו קערה מפלסטיק מלפני עשרים שנה כשהחתול הזה היה יקר למישהו והיה לו שם.

בבמה מאז 16/1/05 4:14 

אמילי עמנואל

/

שלושה שבועות מחוץ לזמן

176

נובלה

לפני שהם יצאו, סילבי לופין משכה אותו הצדה ואמרה לו בקול מהוסה, כדי שהאחרים לא ישמעו, "תודה לך, סיריוס, על כל מה שעשיתם בשביל הבן שלי. אתה וג'יימס ופיטר. אביו ואני היינו כל כך מודאגים כשהוא עלה על הרכבת לפני חמש שנים..."

בבמה מאז 31/7/07 20:46 

שרון מנדל

/

שלוש פינות (חלק ראשון)

177

נובלה

היינו יושבות, מוציאות סיגריות פרלמנט, ומעשנות כמו גדולות. חוץ מרני, רני לא הייתה נוגעת, למרות שהיא תמיד איימה עלינו שאם היא תתחיל לעשן זה יהיה בגללנו. שנאתי את הסיגריה ואהבתי אותה באותה המידה. הרגשתי מגעילה ומטונפת כשהייתי מעשנת אותה,

בבמה מאז 5/11/03 14:59 

כרובי יו

/

שני קצוות של חבל

178

נובלה

הוא לא ידע כמה זמן עבר, דקה, שעתיים, יומיים, עד ששמע קול קורא בשמו, הקול היה חלוש בהתחלה. הוא הפסיק לבכות וניסה לזהות את הקול. רצתה לומר לו שנזכרה. רצתה לומר לו שעכשיו היא יודעת למה. רצתה גם לומר לו שהיא יודעת את האמת.

בבמה מאז 23/2/05 2:46 

אדר אופנהיים

/

שעון המטוטלת

179

נובלה

השעה היתה שעת בוקר מוקדמת בבית שברחוב הרצוג 5. השמש טרם הראתה את קרניה הראשונות, ונראה היה שרק כמה ציפורים בודדות החליטו להתעורר מוקדם ולצייץ ציוץ של בוקר. מבעד לקיר הדק של חדרו, שמע תום את צלצול שעון המטוטלת הכבד שעמד במסדרון הבית.

בבמה מאז 7/2/05 21:39 

שחר אור

/

תותים - מחזור זרעים של מסטיק

180

נובלה

נטע תמיד אהבה את אמיר. איך תסביר להם את העונג הגדול שבצליל הזכוכית המתנפצת, שבצפייה בחלקיקים הצבעוניים עפים לכל עבר. את היופי המדהים הגלום בתנועה החלקה והזורמת של ידו של אמיר, כשהוא שולח את האבן, עוצם עין בלתי מכוונת, ופוגע במדויק בבקבוק.

בבמה מאז 30/12/00 2:27 

שי גטריידה

/

תל-אביבים

181

נובלה

אל תוך מרחץ חום, מזיע לחויות שכבר היו לא נספגות, אבל עדיין פרצו, חלחלו וניגרו מנקבוביות העור, התאספו טיפה לזרם כמו במדבר השיטפון, התעורר עשהאל בקרוון, בחדר הפונה לדרום-מזרח, פיו יבש, גרונו צחיח, פנימו קמל.

בבמה מאז 1/4/06 13:40 

חיים קרופניק

/

תלמידה מהים

182

נובלה

"כל הכבוד, סם," אמרה המורה והניחה את המבחן על שולחני. אחזתי בו בידי והבטתי בקצה העליון השמאלי, היה שם עיגול ובתוכו האות A. זה היה הציון שלי במבחן בהיסטוריה. תמיד קיבלתי ציונים טובים, אפילו יותר מטובים, אבל חוץ מהמורה, אף אחד לא טרח לברך אותי.

בבמה מאז 9/5/04 19:00 

אריה חורשי

/

תמרה בת האפרידים

183

נובלה

שהרשו רק לאיש או לזוג לעבור, כשעיניהם מתבוננות היטב בעוברים ורוביהם מוכנים בכל רגע לפגוע בחשוד, שהם חיפשו. כל איש, אף אישה נצטווו לגלות את פניהם. כשהגיע תורה של תמרה, סירבה תחילה ובנה הסביר להם שאמו אף פעם לא גילתה את פניה לפני בן אדם זר

בבמה מאז 3/3/02 15:15