New Stage | במה חדשה | רשימת יצירות גיהנום -

זה התחיל.
למה הוא אומר את זה? איך הוא מסוגל להיות כל כך עיוור לאמת?
הוא באמת חושב שדבר כזה יגן עליו?
קרם הגנה, בדיחה אנושית מעוררת רחמים. זה יגן עליו מהיום בו
האדמה תפער את פיה ותבלע את כולנו לאבדון? אני רואה את זה בא.

אני חייב להתכונן.

בבמה מאז 16/11/01 15:58

קופי דה שיט

יש לי את המחלה- פרולוג, ח...

165
גיהנום

סיפור קצר

אבל לא יכול לקרות לי שומדבר, כי אני ראיתי את הסימנים שאף אחד
חוץ ממני וממנה לא ראה. כן, על הגבעה. מהגבעה רואים כל מיני
דברים שלא רואים במקומות אחרים. מהגבעה- השמיים אדומים,
מהגבעה- האנשים קטנים.

בבמה מאז 25/12/01 11:11

נועם שין

כאב ראש

166
גיהנום

סיפור קצר

אותה שוחה, אותה שוחה מזדיינת שאנחנו קבורים בה כבר שבועיים.
מוגנים מגשם הפגזים שמשקה את אדמת השדה הארורה הזאת. אנחנו כאן
כדי "להחזיק קו"

בבמה מאז 24/7/08 5:44

עומר קינמון

כביש 6

167
גיהנום

סיפור קצר

הוא גבוה ממני בראש וגובהו ניכר מעלי אף שגבו כפוף מעט. זיפי
פניו באופן מעורר פליאה תמיד נשארו באורכם הקצר והוא שאינו שש
לבזבז כספו על סכיני גילוח בוודאי שמח על כך. על אפו זוג משקפי
ענק במסגרת שחורה אשר יכולתם בסיוע לראייתו מוטלת בספק אך יש
בהם כדי להסתיר א

בבמה מאז 11/5/04 19:58

ניקולאס מיירקס

כוס בירה בגיהנום

168
גיהנום

סיפור קצר

פגשתי את השטן במשחק כדור-רגל

בבמה מאז 13/8/02 11:02

ק. קיטיקאט

כל התחושות מזוייפיות

169
גיהנום

סיפור קצר

הם החזיקו יד ביד, מטיילים. הוא לפת את ידה לפתע חזק יותר,
ועצר. הוא הביט לתוך עיניה, והיא לתוך עיניו. אבל לא היה לו
מבט של אהבה, ולו מבט של דאגה. היה לו מבט של מפגע, מישהו
שרוצה משהו. הוא הפיל אותה לקרקע. היא ניסתה לקום, אך הוא עצר
בעדה,

בבמה מאז 22/5/01 15:55

ג'אסט א-ווירדו

כמה טוב - ככה רע

170
גיהנום

סיפור קצר

עכשיו היא חושבת שאם שני דברים מסתדרים לה אולי זו בכל זאת
סיבה לחיות אבל עכשיו כבר מאוחר מדי- היא כבר מריחה את המוות.

בבמה מאז 21/6/01 8:47

לי קאו

כמו סיפור של אתגר קרת

171
גיהנום

סיפור קצר

מארחת.
עשרים דקות מאוסקה.
לחבר שלך יש בעיה עם זה, אבל הוא מהשותקים. הוא אפילו לא אמר
את המילים המפורשות, אבל הוא יודע.
וגם את.

בבמה מאז 20/5/06 20:13

טיטי טובולינה

כרטיסנים

172
גיהנום

סיפור קצר

בסוף התקליט השני הוא כבר ידע
שאני אמת ואהבה כולי
אני זוכרת את הטיפים הטובים שלו
אני זוכרת איך פתאום מהבמה
בא יותר מקול עיניים וסאונד
באה נחמה

בבמה מאז 3/12/00 15:33

הגר נבק

כשהדמיון פרש מהמסלול

173
גיהנום

סיפור קצר

הפעם, על המציאות. על אותה מציאות קשה ואכזרית. אותה מציאות
שבוגדת בדמיון, שבכוחותיו האחרונים והחלשים מנסה להשכיח
מנפשינו את הסבל והמוות הסובבים אותנו. אותו דמיון שבמאמץ
אחרון,
בטיפת האנרגיה האחרונה שנותרה לו, מצליח, איכשהו,
להכחיש את כל המראות והזוועות

בבמה מאז 19/4/06 19:42

תמר אדם

כתם שחור.

174
גיהנום

סיפור קצר

אז אני תמיד חושבת על עולם טוב. בישבילם. כי הם לא יכולים
לחושב את זה.
אבל אני יודעת שבאצם העולם הזה הוא סתם כתם שחור שתקוע באמצע
הגלקסיה.

בבמה מאז 13/4/02 11:43

קורל בווה

לא באמת התעוררתי

175
גיהנום

סיפור קצר

כואב כל כך..... זה כמו..... לרחף גבוה באויר, לנשום את האויר
הצח, לעוף חופשיה ו...יריה בגב, נפילה ארוכה, הלי מילים, בלי
אזהרה. אבל ידעת שזה יבוא!!!!!

בבמה מאז 8/4/02 3:09

איציק גרינוולד

לא שווה לשחק פוקר בגיהנום

176
גיהנום

סיפור קצר

מסביב לשולחן ישבנו אלוהים, השטן, משה ואני. במשך השעה האחרונה
שיחקנו פוקר.
זה הסתמן כסיבוב האחרון במשחק, לי היו שני ז'יטונים של מאה,
לאלוהים שלושה של חמישים, ולמשה היה ז'יטון מסכן של עשר. לשטן
לעומת זאת היה רכוש מוערך בשווי של תשע אלפים שש מאות וארבעים.

בבמה מאז 2/1/01 18:01

פארקר לינקולן

לבן

177
גיהנום

סיפור קצר

הסם הלבן זרק לי בורידים. הוצאתי את המחט. זה שוב נגמר, אבל
המסע רק התחיל, ועוד מעט אני ממריא. הבטתי בסובבים אותי: אבי,
שרון, אנג'ל, כפיר, זונות מסטולות וסוחרים. כמו בכל פעם, גם
הפעם, איבדתי את תחושת הזמן.

בבמה מאז 29/5/02 1:46

תומר סקורפיון

לגהנום ובחזרה

178
גיהנום

סיפור קצר

הייתי באותה תקופה בארץ שלא אהבו אותנו בלשון המעטה...חברים
נהרגו...או שחוסלו במארבים....אחרים קבלו מטענים ורק אני הייתי
מהשורדים.

בבמה מאז 22/1/02 7:07

מטיו סווץ'

לוכד הנשמות

179
גיהנום

סיפור קצר

ואז, לאט לאט, כמו שאני נהיתי מודע לטבע, כך הטבע ניהיה מודע
אלי, זה הרגע שתיעבתי.
הטל שעל הפרחים התייבש, הפרחים עצמם קמלו ומתו, הדבורים החלו
לצנוח מהאוויר חסרי ניצוץ חיים.

בבמה מאז 13/3/05 10:27

יוני אבן

למה אין לי תמונה של הר הא...

180
גיהנום

סיפור קצר

אני נוסק. כנפיים ישרות, צוואר מתוח. הרוח בפני דוחפת מלחשת על
סודות כמוסים שאיש מעולם לא רצה לדעת. אך עיניי כאילו חדות
יותר, ממוקדות יותר מאי פעם רואות רק את האופק. עוורות
להזהרות. העננים לבנים, אפורים ואז שחורים מכסים את השמים
חוסמים את האופק בתחינה...

בבמה מאז 15/1/02 9:36