|
עמוד קודם >
התחלה >>
שיר מאירוב / ש-כלב 141הספד סיפור קצר איך אני אתנהג? מה ארגיש? האם אבכה? מה אגיד? תיארתי לעצמי
תמיד אנשים בוכים, כולם בשחור, ברקע יש גשם וכולם הולכים סביב
ומלווים את הקבר הנישא אל מקומו, הכל דרמטי, אנשים פורצים
וצועקים בבכי. דמיינתי את עצמי, עומד שם בשחור, רואה את הכול,
בוכה, אבל בכי שקט |
בבמה מאז 27/11/03 13:07 רותם קסטן / שנתיים 142הספד סיפור קצר שבועיים לפני אתה מודיע לי שזה סופי. רק עכשיו באמת החלטת.
באמת. |
בבמה מאז 1/4/04 11:12 אמיר טייכר / שעתו האחרונה 143הספד סיפור קצר אין זה מטבעו של האדם לדעת כי הגיעה שעת חייו האחרונה. |
בבמה מאז 2/1/05 3:25 ניביקי שגב / תגליות 144הספד סיפור קצר אני זוכר את התחושה המוזרה הזאת של הפלגה בסירות הדייג הקטנות,
מתוך איזו שלווה, אולי מתוך הידיעה שה"ביגל", הספינה הטובה
שהביאה אותך לשם מתנודדת בעצלתיים מאחוריך, ואולי בגלל עשרות,
אולי מאות ואולי אלפי צבי הענק שהביטו בנו לאורך קו החוף. |
בבמה מאז 19/9/07 19:59 אלון לוין / תולי 145הספד סיפור קצר הכל התחיל אי שם בשנת 90. קצת לפני מלחמת המפרץ.
הלכנו לזוג חברים של ההורים. זינה ויפתח. אתה בטח לא זוכר אותם
כי היית רק גור. |
בבמה מאז 10/10/04 5:56 רננה לב-אורן / תחנת רכבת 146הספד סיפור קצר גופה מגיעה גופה הולכת.
זורקים לאדמה ונגמר,
ועוד גופה ועוד גופה והברכות מפי הרב נשמעות כמו נמאס. |
בבמה מאז 16/10/03 21:14 אלון רוזנבליט / תמונה 147הספד סיפור קצר היא ציירה לי תמונה פעם. תמונה גדולה על בד בצבעי שמן. תמונה
של שמים שחורים של לילה, גם זרועי כוכבים וגם עם עם עננים של
צמר גפן אפור. |
בבמה מאז 15/10/03 21:33 וינטר בלו / תפילה לילדי 148הספד סיפור קצר קטן שלי, מלאך שלי
עתה אני גוססת
ויודעת שזוהי שעתי האחרונה... |
בבמה מאז 20/9/05 9:11 מיכל ערמון / תרומת איברים 149הספד סיפור קצר שנים אחר כך גילו שזה בכלל לא היה קשור אליה, שזה מן מחלה
כזאת, פגם מולד, סוג של ניוון לחיים שלא אפשר לה לחייך. תופעה
נדירה, אבל מוכרת, ומאוד קל לתקן אותה. הניתוח קצת מסובך - בכל
זאת, חיוך זה לא רק שפתיים נמתחות. זה ההבעה, הלחיים, ניצוץ
בעיניים, שלא תמיד יש |
בבמה מאז 26/10/04 11:13
עמוד קודם >
התחלה >>
|
|
אם מישהו יישב
בו הוא כבר לא
יהיה ריק.
בוליביה לא
מבינה את רפי
רשף. |
|
