ארבל הכרמלי

/

ובאתי באהבה אל התאווה

13401

היא ואני

 

מונולוג

חיים הוללים בך שכנו בהזיות אהבה שבקרבך התקיימו, אישה תמימת יופי שביקשה חייה לנהל בלי אופי ובשם ההפקרות ליבה נאטם וגופה רק הוא נחשב.

בבמה מאז 4/10/03 14:39 

קצת אידיוטית

/

ובבוקר...?

13402

מונולוג

השמים מקבלים עכשיו גוון סגול, שאנשים אחרים בטח יטענו שהוא אדום.

בבמה מאז 17/2/03 17:51 

ניר איי

/

ובחלומי

13403

חלום

 

מונולוג

ובחלומי, ידיי עוטפות את כפות ידיו המקומצות לאגרופים ומלטפות אותן בעדינות, ואני מבטיח לו שמעתה אני שלו, לנצח. והוא מסכים לקבל אותי אליו ומחבק אותי בחוזקה.

בבמה מאז 28/5/04 12:43 

אלמוג מרגלית

/

''ובחרת בחיים'' ???????

13404

הרהור

 

מונולוג

כשהיד שלי כותבת, היא רצה, טסה. הכל נשפך מהמוח מהר מהר בלי לחשוב או להתעכב על מילה או רעיון. ואז פתאום זה נעצר. היד חותמת את הנקודה האחרונה בדף. ואז... אז אני מתחילה לקרוא את מה שכתבה היד.

בבמה מאז 27/9/07 19:37 

מאור סטנדרטי

/

וביום השישי היה האדם לבדו

13405

מיתולוגיה

 

מונולוג

וביום השישי היה האדם לבדו.

בבמה מאז 6/12/03 16:26 

אהובת הספן

/

וביום ההוא

13406

מונולוג

וביום ההוא, תישמע הדפיקה בדלת למרחקים, והעולם יעצור לשניה או שתיים, ושקט יתפשט על פני כל, והוילונות שבחדרי ינועו ללא רחש, אל מול הרוח האילמת.

בבמה מאז 29/4/04 11:28 

ענבל וייס

/

וביום שלישי סימה מתה

13407

הספד

 

מונולוג

וביום שלישי סימה מתה. רגע היתה ורגע איננה. כמו בועה שפקעה. לא הותירה שקע במיטה. לא חור באמצע האוויר.

בבמה מאז 20/1/05 13:51 

יעלי ליליה

/

ובינתיים הזיכרון..

13408

מונולוג

דמיינו לנו נסיכים קטנים שמשוטטים על כוכבים בחיפוש אחרי השושנים שלהם, ראינו כבשים לבנות לבנות שאוכלות עננים של צמר גפן מתוק, וראינו פיות קטנטנות שמתעופפות להן בשמיים בין הכוכבים. את זוכרת כששתי פיות עפו לעבירנו?

בבמה מאז 28/1/03 16:48 

חולה ירח

/

ובלילות

13409

זכרונות

 

מונולוג

אל לחישות הכוכבים שקראו לי לצאת מגופי, אל ערפילי דמיוני.

בבמה מאז 21/6/05 5:40 

טל פלח

/

ובלילות

13410

יומן

 

מונולוג

נכנסת למיטה, מכבה את האור ואז מתחילות ההזיות. רואה אותו מתקרב, נוגע, מכאיב, שובר אותי לאט לאט בכזאת מיומנות!

בבמה מאז 8/3/06 2:27 

שלג שיפ

/

ובלילות... עולות בי מנגינות

13411

אוטוביוגרפי

 

מונולוג

אני חיה בשביל הלילות המתים הללו. כשכולם כבר ישנים ורק אני מתעוררת לחיים עם מוזיקה ברקע, מעשנת בשרשרת מחייכת לעצמי בסתר ומהרהרת

בבמה מאז 13/7/06 17:59 

עדן אפק

/

ובלעדיך אין

13412

מונולוג

ידך מוזגת בשערי קוקטייל פרידה: אהבתך ורוך שנים, מהולי חמלה וכאב, ותרחק.

בבמה מאז 4/6/05 2:01 

סיון אביטן

/

ובמילה אחת: ''אכזבה''.

13413

הוא ואני

 

מונולוג

מקום נידח. אוויר טוב. אווירה רעה. אנשים רעים. כוונות רעות. "יש מכות". "יש מכות". איזה רעש. איזה בלאגן. די, נמאס. כאן אתה. אתה. פה אני. אני. אתה מאכזב. אני מתאכזבת. התחלה.

בבמה מאז 28/12/01 1:14 

דין קוב

/

ובנימה קצת שונה שכזו...

13414

מונולוג

אני מניח שאין מכונה כזו בשמים שפשוט לוחצים על כפתור ויוצא בן אדם וגם אם היה אז כולנו היינו יוצאים דומים. אל תזלזלו אפילו לרגע, אתם בטח חושבים "נו באמת, זה אלוהים, הוא כל יכול ומה זה בעיה בשבילו ליצור איזה אדם אחד או שנים, או מיליארד". בכל אופן, אתם טועים.

בבמה מאז 10/5/02 13:07 

נדב מצנר

/

ובסוף, למה אנחנו הופכים?!

13415

הרהור

 

מונולוג

לפני שלוש שנים, כשישבתי מול דמבין, דוראל, אבינועם ובן-לולו הגדול והם שאלו אותי למה אני רוצה להצטרף, אמרתי שאני רוצה לתרום, שאני לא רוצה לעמוד מול מישהו שצריך את העזרה שלי ולהיות חסר אונים כל זה היה לפני שלוש שנים... אבל הסיפור הזה, מלפני חצי שעה...

בבמה מאז 12/2/04 13:51 

רלף דנהאם

/

וגם השיר כבר נגמר

13416

מונולוג

האכזבה אינה נחסכת גם מימים שאינם נושאים בתוכם שום הבטחה, הוא חושב לעצמו. עיניו החומות מביטות-לא מביטות בנקודה מסויימת מולו. אולי בטלוויזיה הכבויה, אולי בקיר הלבן.

בבמה מאז 3/7/04 4:26 

דאני כהן

/

ודי

13417

יסורים

 

מונולוג

לא זכיתי לחוש את גופך גוהר מעליי וגם לא את שפתיך שהמיסו במתיקותן את כל שכאב בי, וחזר להכאיב.

בבמה מאז 27/2/10 22:25 

שירן צמח

/

והאהבה אמרה לא

13418

אהבה נכזבת

 

מונולוג

אם הייתי יושבת עכשיו מולך בוודאי הייתי משפילה מבט, מחפשת איזה מפלט להיאחז בו- ברצפה, בשולחן, באנשים שסביבי, הכול- רק לא להביט לך בעיניים. כן, אני מקשיבה לך. אתה נורא לא רוצה לפגוע ואולי גם לא לעשות את זה, אבל כבר החלטת לוותר.

בבמה מאז 26/2/06 21:58 

עינת יחט

/

והאמת נשארת אחת

13419

מונולוג

רק כשאני מרגישה את הרוח על הפנים שלי, ואת השמש שוטפת אותה מעליהם, רק אז יש לי מישהו.

בבמה מאז 3/6/02 0:27 

הייזי מיסט

/

והבוקר תמיד מגיע

13420

הרהור

 

מונולוג

והבוקר תמיד מגיע. השמש מאירה על העולם, שורפת את עורי, הכל נחשף, הכל ברור יותר, כל האמת המזוהמת של העולם עולה, צלולה מתמיד, ואני הרי שונאת דברים כשהם ברורים ונהירים, אוהבת כשמעורפל, חשוך, אבוד.

בבמה מאז 10/3/05 0:49