|
<<סוף הרשימה
< עמוד הבא
עמוד קודם >
התחלה >>
אורי בראון / יודעי הדבר ושוחרי המדע המודרני 101מונולוג רק אדם אחד, לבוש בטוגה לבנה, יושב לו בכיכר ושואל את עוברי
האורח, שכאמור רובם בדרכם לאורגיה, "האם אתה מאושר". למרבה
הפלא, חלק גדול מהאנשים, אשכרה עצר וחשב לעצמו "האם אני
מאושר", ואז המשיך בדרכו לאורגיה, כשהוא משאיר את השאלה
מאחוריו... | בבמה מאז 17/10/06 1:08 אילי קאן / געגועים אובססיבים 102געגוע מונולוג אני מכורה אליך.
מתגעגעת אליך,
עוד לפני שאני נפרדת ממך. | בבמה מאז 16/10/06 8:54 אונאל הר הכתר / בנכותה 103מונולוג עמדתי במסדרון הריק יחסית, חיפשתי בעיניי אותה. שוב ושוב והיא
לא הייתה שם.
שאלתי את האחים, האחיות אם הם יודעים לאן היא הלכה
והם לא ידעו, אמרו שבטח הוציאו אותה לטיול קצר החוצה | בבמה מאז 17/10/06 1:30 יעל יהב / הממחטה האחרונה 104מונולוג סגרתי אחריי את דלת החדר והתיישבתי על הכיסא; מולי השתקפו
במראה פנים כבדות, אני לא יפה כשאני עצובה. ניסיתי לחייך ויצא
לי עקום. | בבמה מאז 17/10/06 1:30 אונאל הר הכתר / יפה שלי 105אהבה מונולוג חיפוש הלחישות הגבריות הללו חוזר אצלי שוב ושוב
הפנייה לחוץ, אליו, לגבר המלטף
כשכל הזמן הזה אנחנו בעצם פונות לעצמנו
ומלטפות את עצמנו | בבמה מאז 17/10/06 1:32 אונאל הר הכתר / לאהוב שהיה 106מכתב מונולוג לא רוצה להזדהות, אבל מאוד רוצה לשתף
מאוד רוצה מישהו מסוים, מאוד מאוד
בחור יפה, עדין, שאני כלל לא מכירה... | בבמה מאז 17/10/06 2:21 עומר נהרי / גם ככה אני לא אוהב ג'ינג'יות 107מונולוג ושוב אני אסתכל עליהן במבט עייף שכזה עם עיניים חצי סגורות -
מה הן כבר יכולות לחדש לי? | בבמה מאז 17/10/06 2:29 רונן גיל / אנשים מתים 108חוסר אונים מונולוג בלילה פונה אל עצמך,
מספק יצרים חייתיים למזון ולשינה.
מוחה את חלאת היום בחיפוש אחר שיחה,
שיחה ריקה מתוכן על עוד יום של הפסד,
יום בדרך לעושר שעיקל בתוכו את האושר. | בבמה מאז 17/10/06 2:48 רונן גיל / איזה כיף לישון 109כמיהה מונולוג איזה כיף לישון
פחות לנשום
איזה כיף לישון
למות לכמה שעות
איזה כיף לישון
לעצום עיניים | בבמה מאז 17/10/06 2:45 רוני זוהר / לכתוב אותך 110מונולוג אמרתי לך שאני כותבת ואתה לא ממש הבנת מה.
אז בוא ואני אסביר לך. אני אסביר לך שאני כותבת אותך.
בוא תשב כאן לידי ותסתכל על העיפרון הזה שלי שחורט אותך על
דפים. | בבמה מאז 17/10/06 12:31 עידית מורגנשטרן / סבב הרגשה 111היפרדות מונולוג אני חוזרת הביתה ורואה את הבית מפורק לחלוטין. כאילו לא נשאר
שום דבר שלם חוץ ממנה. הכורסה שההורים של נחום קנו לנו לחתונה
הוחרבה כליל. גזרי עיתונות. כיסאות הפוכים, אפילו התמונה
מתנדנדת, מאיימת לה ליפול עלינו כל רגע. בלבול. היא חייבת
לחזור לכלוב שלה. | בבמה מאז 17/10/06 12:34 איימי אנונימוס / מונולוג לילי משתעשע 112מכתב מונולוג משחקת תפקידים אני...
כותבת בסערת חושים, מזדיינת... בערך באותו האופן...
שמלה קצרצרה, מאוד "עושה את זה" לעצמי...
נהיגה חזרה מהפאב ללא סיפוק...
אם לא אתן למישהו אחר, אז לפחות לי...
רק אני יודעת, איך בחמש עד עשר דקות לעשות את זה. | בבמה מאז 17/10/06 12:51 הילה טל / מערבולת של ריח של גבר 113געגוע מונולוג משחקת בשלדים, צובעת לכולם את הפנים בצבעי מלחמה.
יש נשיקות שאני לא מצליחה לזכור, מעולם לא שכחתי איך זה מרגיש
בתוך החיבוק שלך. | בבמה מאז 17/10/06 13:12 גידי מור / בחזרה לשפיות 114הרהור מונולוג אין בכוונתי לחשוף פרטים חדשים, להמציא את הגלגל או לנבא נבואת
זעם כזו או אחרת. הרגשתי דחף עז להביע את אשר מתחולל במוחי
ובליבי הקודחים ללא הרף.
השתחררתי מצה"ל ביולי 2000. הייתה זו תקופה של שקט יחסי, תקופה
של פריחה ושל שגשוג כלכלי, חברתי ותרבותי. | בבמה מאז 17/10/06 13:02 לי-דר ויצמן / מחכה לו שיבוא 115כמיהה מונולוג לו ידע כמה פעמים בפרידה האחרונה הסתובבת לראותו,
ואולי כי דאגת, או כי אהבת לראות אותו.
או שרצית לבדוק שהוא בסדר.
או כי פשוט אולי פחדת, פחדת שזו תהיה הפעם האחרונה שתראי אותו. | בבמה מאז 17/10/06 15:07 ורוניקה נסאר / מאיה 116מונולוג אחותי יצאה למלחמה אשר בחרה אותה. אחותי היא החיילת הצעירה
והוותיקה ביותר בערך מיום היוולדה. הקרבות שהחלו טרם נפסקו, לא
הייתה הפסקת אש או הודנא, זאת כי אין מי שיכריז וייתן להוריי
מנוחה ולו ללילה אחד. | בבמה מאז 17/10/06 15:09 נורי מורן / אין שם אדמה 117חוסר אונים מונולוג לא האדמה היא זאת שמונעת ממני לפול.
לא החוזק שבי, לא שום רגש.
רק אתה, אבא יקר לי ז"ל,
שומר עלי מלמעלה שלא יקרה לי כלום,
שאני אשאר שפויה תחת כל הלחץ והכאב. | בבמה מאז 17/10/06 14:46 נורי מורן / אתה הולך 118היפרדות מונולוג אתה הולך,
לא מסתכל אחורה.
הולך כאילו מחכה לך מיליון הדולר.
לא מתלבט, לא חושב יותר מדי. | בבמה מאז 17/10/06 14:40 נמה נמתית / כשהעיניים עצומות 119אהבה נכזבת מונולוג כשהעיניים שלי עצומות, אני מרגישה.
אני מרגישה את האצבעות שלך, הרכות והמחוספסות, במסלול הקבוע על
כף היד, מטיילות על הרגל, מטפסות על הקימורים של הגוף שלי. | בבמה מאז 17/10/06 16:13 שירן פרנקו / לנשום 120הרהור מונולוג בבמה מאז 17/10/06 16:19
<<סוף הרשימה
< עמוד הבא
עמוד קודם >
התחלה >>
|
|
אין ברווזים,
אין פיגועים
אגודת מתנגדי
הגורו יאיא. |
|