New Stage | במה חדשה | רשימת היצירות

רקע חשוך

483147

סיפור קצר

רקע חשוך , אוירה של מקום סגור , ישנו נר קטן על שולחן מעץ
כהה שמטיל צללים שמאירים כורסא חומה עם כתמים קטנים ומכוסה אבק
... לאט לאט מתקרב אדם אל מעגל האור ומתיישב בכבדות
בכורסא

בבמה מאז 7/6/00 15:49

המראה (חלק 1)

483148

סיפור קצר

להתעורר, להרגיש חוסר, לרצות שינוי, לא להבין ...
לקום, לשטוף פנים, להשתדל לא להביט במראה ...
לחזור, להתלבש, להציץ קצת במראה , קשה להבחין בזה בהתחלה ...
אבל זה שם או יותר נכון זה כבר לא שם

בבמה מאז 7/6/00 15:48

אשלייה 3

483149

סיפור קצר

זה מתחיל כאשר אתה הולך ברחוב החשוך בדרכך הביתה וזה מתחיל כמו
שכל דבר מתחיל... מתוך כלום . כמו אשליה של קוסם מעל במת עץ
פשוטה כאשר לנגד עיניך הוא ממלא את ידו הריקה במטבעות זהב
נוצצות ואיך זה

בבמה מאז 7/6/00 15:47

סיפורים דכאוניים בשלל צבע...

רסיסיי חיים

483150

סיפור קצר

הם ישבו ליד השולחן וצחקו , הוא הכיר אותה זמן רב למרות שבקושי
התראו בשנים האחרונות . הוא הזמין קפה מהמלצר הלבוש לבן שהלך
בשקט למטבח ודיבר מעט עם הטבח שעמד ללכת הביתה.

בבמה מאז 7/6/00 15:47

דוד סנופקין

בול-ME ?

483151

סיפור קצר

"אבל למה הקאת?" "כדי לרזות" עניתי, לא אוזר בתוכי כח/אומץ
כדי להוסיף לקולי את נימת הציניות הממש מתבקשת במעמד זה. "אבל
אתה כל כך יפה, רזה, כל כך חתיך" אמרה, משתמשת במילים שישבו רע
על הלשון שלה, כל כך לא מתאימות לה, למרות שהיא אומרת אותן
הרבה. "למה אתה צריך

בבמה מאז 7/6/00 15:42

ינאי בסטרט-אפ

סרוסי הגמד הרשע

483152

סיפור קצר

אתם אולי חושבים שיש משהו קסום בגמדים שהופך אותם לאנשים
קסומים בעלי חן ורגישות העומדת מעל לממוצע הכללי. אז אתם
יכולים להמשיך ולחשוב ככה, כי אני עומד לספר לכם על סרוסי, או
יותר נכון סרוסי הגמד המרושע שידוע יותר בכינוי שלו: גמד מנ מנ
מניאק".

בבמה מאז 7/6/00 15:36

שירה בורלא

מרוב קור

483153

סיפור קצר

"מה את עושה בפורים?"
"יש מסיבה בקיבוץ של חברה שלי. רוצה לבוא?" לא הכרתי אותו מעבר
לשעות העבודה, אבל לא היה אכפת לי שיצטרף. "אין כמו פורים
בקיבוץ! תהיה שתיה חופשית. כולם נשארים אחר כך לישון במגורים.

בבמה מאז 7/6/00 15:30

דליה דנון

לו הייתי אקליפטוס

483154

שירה

לו הייתי אקליפטוס לו הייתי
אקליפטוס .
לו
הייתי עץ , נוצץ , שוקץ

בבמה מאז 7/6/00 15:27

דליה דנון

נפנופים

483155

שירה

נפנופים. נפנופים. נפנופים.
מאסתי בחבצלות עצובות בגשרים בשיניים . סין
זה כאן הודו זה כאן

בבמה מאז 7/6/00 15:26

ענת אליה

מפיל לך כוכבים

483156

תסריט

האישה: הוא כל-כך יפה.
הבעל: מי?
האישה: הכוכב.
הבעל: אה, הכוכב- אולי תבקשי כבר משאלה וזהו?
האישה: מה אבקש?

בבמה מאז 7/6/00 15:23

תמר דובי

483157

סיפור קצר

מסתכל במראה. הפרצופים העצובים על רקע הים, הצוק והשמיים.
כשאתה נהג אוטובוס אתה לומד עליהם. הנוסעים, לכל אחד יש סיפור
משלו, וכל אחד נוסע בקו שלי.
ההיא מאחורי למשל, העיניים העצובות שלה, הקמטים והסדקים
מהניתוחים הפלאסטיים שהתפרקו

בבמה מאז 7/6/00 15:16

תות חביב

הכדורים של אמא

483158

סיפור קצר

זה היה ביום שישי בערב- ערב יום שישי משעמם ודפוק כזה, שאתה
נתקע אם תוכניות של הטלוויזיה החינוכית מתייבש משעמום. ואז כזה
הלכתי לשירותים למרוח קצת ליפסטיק לפניי שאני יוצאת לטייל אם
אריק הכלב הזקן שלי.

בבמה מאז 6/6/00 18:30

רן ארד

חלומות צמריריים

483159

סיפור קצר

דניאל שכב במיטתו וחיכה שהשינה תבוא. אחרי זמן, ניסה לספור
כבשים, הקופצים מעל גדר באחו ירקרק. עוד כבש, ועוד אחד. עד
שאחד מהכבשים נעמד והביט בו. "דניאל" הוא אמר. "דניאל". דניאל
התעלם מהכבש וחיכה שתבוא השינה או שיקפוץ וימשיך הלאה, אך הכבש
חיכך את חוטמו בפניו

בבמה מאז 6/6/00 18:27

רן ארד

היא אומרת שלא

483160

שירה

היא אומרת שאני כבר לא
למרות שאני עוד כן
אני כן
זה נשמע מוזר
אם חוזרים על זה
אני כן

בבמה מאז 6/6/00 18:25

בועז רימר

איבדתי את זה

483161
התבגרות

מונולוג

לפעמים אני מרגיש שאיבדתי את זה. אם אני בכלל מודע למה שאני
מרגיש, כמו שאני כל הזמן מצהיר, יכול להיות שאני סתם חושב שאני
מחובר לעצמי ובעצם אני לא. זה לא שאיבדתי משהו. בעצם הרווחתי
את האגו שלי.

בבמה מאז 5/6/00 20:03

עירית מנור

עדר

483162

סיפור קצר

בחשש גררה את רגלה הפיסחת במסדרון הארוך עד שהגיעה לחדר הנעול,
דפקה חרישית, כמתנצלת שלוש נקישות עדינות.
כעבור מספר רגעים משהבחינה לפתע כי היא עודה עומדת באותו המקום
נקשה בחוזקה פעמים על הדלת ופנתה, בפנים קודרות אם כי מעודדות
משהו, ללכת.

בבמה מאז 1/6/00 14:11

כנפיים

483163

סיפור קצר

חשבנו דלקת הריאות תחליש אותו, אבל המחלה הפכה את ריאותיו
כנפיים, כשרצה להמריא פשוט נשם. הגחיל את הכתמים הלא-טובים
שהופיעו ברנטגן, חשף את טיבם המנועי, האמת שהתחזתה תקלת גוף.

בבמה מאז 28/5/00 19:31

שעונים

483164

סיפור קצר

סבא מת. אדם הופך לזכרונות. בבת אחת, כל מה שהיה אפשרי בשבוע
הבא כרגיל, יותר לא יהיה - מין עובדה מרגיזה כזו. מעתה, ולתמיד
- חוטי הזכרונות ילוו אותנו, קצה אחד ברגע מותו של סבא, וקצה
שני הולך איתנו, לאן שנלך. סבא יהיה נתון לחסדינו.

בבמה מאז 28/5/00 19:31

זוהר ישראל

פוקר

483165

סיפור קצר

ברגע שהוא אמר לה "אני אוהב אותך" הוא ידע שהוא עשה טעות, אבל
זה כבר היה מאוחר מדי. בדיוק כמו שאי אפשר להחזיר כדור לאקדח
או כסף לכספומט, ככה זה עם מילים: ברגע שזה בחוץ - זה בחוץ.

בבמה מאז 28/5/00 12:38

אדם פלינט

אנשים

483166

פלסטיקה

עיבוד ממחושב של צילום

בבמה מאז 28/5/00 12:16

אדם פלינט

היאחזות

483167

סיפור קצר

הטלוויזיה דולקת והגשם דופק על החלון. הטיפות זולגות כמו דמעות
על השמשה. קולו של קריין הטלוויזיה נכנס לטונים דרמטיים בעוד
הוא מתאר את פרטיו של האסון. הגשם זורם בחזקה ודופק על החלון,
עיניו של עזרה בוהות בהפנוט על המרקע. ידו של עזרה עוברת
בעדינות על הפרווה של

בבמה מאז 28/5/00 12:14

טולק שפראן

אסקפיזם

483168

סיפור קצר

תסתכל על עצמך - יושב כאן מנותק מהעולם , רואה טלוויזיה .
אתה לא חי , אתה בורח מהחיים עם הקריאה האובססיבית שלך
, והעבודה הבלתי פוסקת על המחשב המטופש שלך (היא כמובן לא
ידעה שעבודתי על המחשב רלוונטית אליה)

בבמה מאז 28/5/00 12:05

אורית ישראלי

החברה הכי טובה

483169

פלסטיקה

ציור

בבמה מאז 28/5/00 11:58

תמר ש.

אני סובלת מבחילות

483170

שירה

אני סובלת
מבחילות.
בחילות של קנאות
פנאטיות, טמטום
ואולי גם קהות
חושים.

בבמה מאז 28/5/00 11:51

ע. פאר

אני אוהב מתמטיקה

483171
מקבר

שירה

אני אוהב מתמטיקה, בחיי.
אוהב לחבר את המספרים.
אחד ועוד אחד שווה שניים.
עשרים עוד עשרים שווה ארבעים.

בבמה מאז 28/5/00 11:44

קפסולה

483172

פלסטיקה

צילום

בבמה מאז 27/5/00 21:52

האמן בעיני המתבונן

483173

פלסטיקה

צילום

בבמה מאז 27/5/00 21:51

נדר הדממה

483174

שירה

מין שבועה שבשתיקה אותי עוטפת
רוצה לדבר, לתקשר, ונעצר
אמת כבושה את הלילה אופפת
לא יוצא שום דבר, ונשבר

בבמה מאז 27/5/00 21:45

שירתי

483175

שירה

מעולם, עד היום, לא כתבתי בשבילך
אולי בעצם לא לאף אחד, אולי גם לכולם
רציתי להגיד דברים ולא ידעתי איך
אולי גם לא אדע אף פעם

בבמה מאז 27/5/00 21:44

על חוף הים

483176

שירה

וכך הערב רד, שמיכת הלילה מכסה הכל
נותרנו רק אני ואת על חופו של ים כחול
וידי בתוך ידך, וראשי בקצה ראשך
נוגע לא נוגע, את לשונך בולע

בבמה מאז 27/5/00 21:44

מאיה לוגרס

עשה בי שפטים

483177

שירה

אל נא תפסח על פניי
כשאת סליחתך אבקש
למדני מוסר בייסורי דווי
גע! נפשי העלה באש.

בבמה מאז 27/5/00 21:36

נילי לנדסמן

נערתו - קטע

483178

פרגמנט

בכל זאת, הוא הכיר אותי. בתגובה השארתי לו הודעה במכונה, ביום
שישי בבוקר, שאני מתכוונת לבוא לקחת את הדברים בערב, ושאני ממש
מבקשת שגם אם תיכנן במיקרה להישאר, אז שיסתלק מהבית לכמה שעות.
כמובן שהוא חיכה שם כשפתחתי את הדלת. ישב לו בסלון, בפוזה
שאננה, עם הרגליים

בבמה מאז 19/5/00 1:36

פינגווינים

483179

סיפור קצר

הוא הבטיח לילד שבקנדה יוכל לראות פינגווינים.
-אל תספר לאמא שאני סיפרתי לך. זה יהיה הסוד שלנו-
הוא הרגיש כמו טרוריסט המרכיב פצצה פרימיטיבית בביתו.
הוא נישק את הילד והמונית לקחה אותו עם המזוודונת הקטנה שלו אל
אמו.

בבמה מאז 17/5/00 15:42

היסטוריה

483180

סיפור קצר

יותר מכל המתים, המת ביותר הוא דודי, מלכיאל זר. מותו הראשון,
ללא עת, בתאונת דרכים בצפון סלובקיה, הכה אותנו סמוך לראש השנה
תשנ"ג. ההודעה היתה קצרה, בלתי מלבבת. דודי מלכיאל זר היה
קורבן לתאונת פגע וברח

בבמה מאז 17/5/00 15:41

ג. ר.

אין מה להסתיר

483181

סיפור קצר

אורן אהב ללכת לים.
הוא אהב לרוץ בלי חולצה עליו, רוח הים מלטפת את גופו, החול הלח
נעים למגע רגליו.
הוא היה בלי חולצה גם עכשיו.
הוא עצם את עיניו וחשב על הים, מתרכז ברעש הגלים שהתנגן
בדמיונו. העיקר... לשכוח... מהכאב...

בבמה מאז 17/5/00 13:38

בלב

483182

סיפור קצר

לקחתי סכין וחתכתי את הקיר. ירד לו דם לבן ואפור, ונחשפו כמה
שכבות של צבע, של אנשים שגרו בבית הזה לפניי. היה בי המון כעס.
כעס מהסוג החיובי. זה שנלווים אליו אגרסיביות ותחושת ידע
מוחלט, וביטחון. הייתי יכולה על הקיר הזה. ידעתי. לאחר שחתכתי
אותו, הטחתי בו חפצים

בבמה מאז 17/5/00 13:34

בבית הקפה

483183

סיפור קצר

כשהלכתי ברחוב ניסיתי שלא להביט סביבי ולא לראות דבר, כיוון
שמישהו אמר לי פעם שכמה רגעים כאלה בהם מתנתקים מן החושים
ומתמסרים למחשבות יכולים להועיל לי עד מאוד. אז התמסרתי קצת,
ולפתע, מתוך השום מקום שדמיינתי לי בראש, צנח אהוב ישן וחברה
ישנה ומשפחה נשכחת.

בבמה מאז 17/5/00 13:31

רוחניות עאלק

483184

סיפור קצר

אני לוקחת את החלוק שנח לו על הכורסה המרופטת שלצדי. לאחר
שלוקחת החלוק אני נעמדת, ומתלבשת. העירום הלבן שלי לא מזיז דבר
אצלך. איברך גלוי ברפיונו לעיניי ואני... ואתה... החלוק עוטף
חלקית, ואני, איבדתי. חוסר טעם, המחשבות. הד דבריך עוד עומד
בחדר. אני מלטפת אותו

בבמה מאז 17/5/00 13:28