|
<<סוף הרשימה
< עמוד הבא
עמוד קודם >
התחלה >>
אורי ליפשיץ / אשלייה 3 482326סיפור קצר זה מתחיל כאשר אתה הולך ברחוב החשוך בדרכך הביתה וזה מתחיל כמו
שכל דבר מתחיל... מתוך כלום . כמו אשליה של קוסם מעל במת עץ
פשוטה כאשר לנגד עיניך הוא ממלא את ידו הריקה במטבעות זהב
נוצצות ואיך זה |
בבמה מאז 7/6/00 15:47 אורי ליפשיץ / רסיסיי חיים 482327סיפור קצר הם ישבו ליד השולחן וצחקו , הוא הכיר אותה זמן רב למרות שבקושי
התראו בשנים האחרונות . הוא הזמין קפה מהמלצר הלבוש לבן שהלך
בשקט למטבח ודיבר מעט עם הטבח שעמד ללכת הביתה. |
בבמה מאז 7/6/00 15:47 דוד סנופקין / בול-ME ? 482328סיפור קצר "אבל למה הקאת?" "כדי לרזות" עניתי, לא אוזר בתוכי כח/אומץ
כדי להוסיף לקולי את נימת הציניות הממש מתבקשת במעמד זה. "אבל
אתה כל כך יפה, רזה, כל כך חתיך" אמרה, משתמשת במילים שישבו רע
על הלשון שלה, כל כך לא מתאימות לה, למרות שהיא אומרת אותן
הרבה. "למה אתה צריך |
בבמה מאז 7/6/00 15:42 ינאי בסטרט-אפ / סרוסי הגמד הרשע 482329סיפור קצר אתם אולי חושבים שיש משהו קסום בגמדים שהופך אותם לאנשים
קסומים בעלי חן ורגישות העומדת מעל לממוצע הכללי. אז אתם
יכולים להמשיך ולחשוב ככה, כי אני עומד לספר לכם על סרוסי, או
יותר נכון סרוסי הגמד המרושע שידוע יותר בכינוי שלו: גמד מנ מנ
מניאק". |
בבמה מאז 7/6/00 15:36 שירה בורלא / מרוב קור 482330סיפור קצר "מה את עושה בפורים?"
"יש מסיבה בקיבוץ של חברה שלי. רוצה לבוא?" לא הכרתי אותו מעבר
לשעות העבודה, אבל לא היה אכפת לי שיצטרף. "אין כמו פורים
בקיבוץ! תהיה שתיה חופשית. כולם נשארים אחר כך לישון במגורים. |
בבמה מאז 7/6/00 15:30 דליה דנון / לו הייתי אקליפטוס 482331שירה לו הייתי אקליפטוס לו הייתי
אקליפטוס .
לו
הייתי עץ , נוצץ , שוקץ |
בבמה מאז 7/6/00 15:27 דליה דנון / נפנופים 482332שירה נפנופים. נפנופים. נפנופים.
מאסתי בחבצלות עצובות בגשרים בשיניים . סין
זה כאן הודו זה כאן |
בבמה מאז 7/6/00 15:26 ענת אליה / מפיל לך כוכבים 482333תסריט האישה: הוא כל-כך יפה.
הבעל: מי?
האישה: הכוכב.
הבעל: אה, הכוכב- אולי תבקשי כבר משאלה וזהו?
האישה: מה אבקש? |
בבמה מאז 7/6/00 15:23 תמר דובי / סיפורים דכאוניים בשלל צבע... 482334סיפור קצר מסתכל במראה. הפרצופים העצובים על רקע הים, הצוק והשמיים.
כשאתה נהג אוטובוס אתה לומד עליהם. הנוסעים, לכל אחד יש סיפור
משלו, וכל אחד נוסע בקו שלי.
ההיא מאחורי למשל, העיניים העצובות שלה, הקמטים והסדקים
מהניתוחים הפלאסטיים שהתפרקו |
בבמה מאז 7/6/00 15:16 תות חביב / הכדורים של אמא 482335סיפור קצר זה היה ביום שישי בערב- ערב יום שישי משעמם ודפוק כזה, שאתה
נתקע אם תוכניות של הטלוויזיה החינוכית מתייבש משעמום. ואז כזה
הלכתי לשירותים למרוח קצת ליפסטיק לפניי שאני יוצאת לטייל אם
אריק הכלב הזקן שלי. |
בבמה מאז 6/6/00 18:30 רן ארד / חלומות צמריריים 482336סיפור קצר דניאל שכב במיטתו וחיכה שהשינה תבוא. אחרי זמן, ניסה לספור
כבשים, הקופצים מעל גדר באחו ירקרק. עוד כבש, ועוד אחד. עד
שאחד מהכבשים נעמד והביט בו. "דניאל" הוא אמר. "דניאל". דניאל
התעלם מהכבש וחיכה שתבוא השינה או שיקפוץ וימשיך הלאה, אך הכבש
חיכך את חוטמו בפניו |
בבמה מאז 6/6/00 18:27 רן ארד / היא אומרת שלא 482337שירה היא אומרת שאני כבר לא
למרות שאני עוד כן
אני כן
זה נשמע מוזר
אם חוזרים על זה
אני כן |
בבמה מאז 6/6/00 18:25 בועז רימר / איבדתי את זה 482338התבגרות מונולוג לפעמים אני מרגיש שאיבדתי את זה. אם אני בכלל מודע למה שאני
מרגיש, כמו שאני כל הזמן מצהיר, יכול להיות שאני סתם חושב שאני
מחובר לעצמי ובעצם אני לא. זה לא שאיבדתי משהו. בעצם הרווחתי
את האגו שלי. |
בבמה מאז 5/6/00 20:03 עירית מנור / עדר 482339סיפור קצר בחשש גררה את רגלה הפיסחת במסדרון הארוך עד שהגיעה לחדר הנעול,
דפקה חרישית, כמתנצלת שלוש נקישות עדינות.
כעבור מספר רגעים משהבחינה לפתע כי היא עודה עומדת באותו המקום
נקשה בחוזקה פעמים על הדלת ופנתה, בפנים קודרות אם כי מעודדות
משהו, ללכת. |
בבמה מאז 1/6/00 14:11 אמיר גוטפרוינד / כנפיים 482340סיפור קצר חשבנו דלקת הריאות תחליש אותו, אבל המחלה הפכה את ריאותיו
כנפיים, כשרצה להמריא פשוט נשם. הגחיל את הכתמים הלא-טובים
שהופיעו ברנטגן, חשף את טיבם המנועי, האמת שהתחזתה תקלת גוף. |
בבמה מאז 28/5/00 19:31 אמיר גוטפרוינד / שעונים 482341סיפור קצר סבא מת. אדם הופך לזכרונות. בבת אחת, כל מה שהיה אפשרי בשבוע
הבא כרגיל, יותר לא יהיה - מין עובדה מרגיזה כזו. מעתה, ולתמיד
- חוטי הזכרונות ילוו אותנו, קצה אחד ברגע מותו של סבא, וקצה
שני הולך איתנו, לאן שנלך. סבא יהיה נתון לחסדינו. |
בבמה מאז 28/5/00 19:31 זוהר ישראל / פוקר 482342סיפור קצר ברגע שהוא אמר לה "אני אוהב אותך" הוא ידע שהוא עשה טעות, אבל
זה כבר היה מאוחר מדי. בדיוק כמו שאי אפשר להחזיר כדור לאקדח
או כסף לכספומט, ככה זה עם מילים: ברגע שזה בחוץ - זה בחוץ. |
בבמה מאז 28/5/00 12:38 אדם פלינט / אנשים 482343פלסטיקה בבמה מאז 28/5/00 12:16 אדם פלינט / היאחזות 482344סיפור קצר הטלוויזיה דולקת והגשם דופק על החלון. הטיפות זולגות כמו דמעות
על השמשה. קולו של קריין הטלוויזיה נכנס לטונים דרמטיים בעוד
הוא מתאר את פרטיו של האסון. הגשם זורם בחזקה ודופק על החלון,
עיניו של עזרה בוהות בהפנוט על המרקע. ידו של עזרה עוברת
בעדינות על הפרווה של |
בבמה מאז 28/5/00 12:14 טולק שפראן / אסקפיזם 482345סיפור קצר תסתכל על עצמך - יושב כאן מנותק מהעולם , רואה טלוויזיה .
אתה לא חי , אתה בורח מהחיים עם הקריאה האובססיבית שלך
, והעבודה הבלתי פוסקת על המחשב המטופש שלך (היא כמובן לא
ידעה שעבודתי על המחשב רלוונטית אליה) |
בבמה מאז 28/5/00 12:05 אורית ישראלי / החברה הכי טובה 482346פלסטיקה בבמה מאז 28/5/00 11:58 תמר ש. / אני סובלת מבחילות 482347שירה אני סובלת
מבחילות.
בחילות של קנאות
פנאטיות, טמטום
ואולי גם קהות
חושים. |
בבמה מאז 28/5/00 11:51 ע. פאר / אני אוהב מתמטיקה 482348מקבר שירה אני אוהב מתמטיקה, בחיי.
אוהב לחבר את המספרים.
אחד ועוד אחד שווה שניים.
עשרים עוד עשרים שווה ארבעים. |
בבמה מאז 28/5/00 11:44 אביחי דגני / קפסולה 482349פלסטיקה בבמה מאז 27/5/00 21:52 אביחי דגני / האמן בעיני המתבונן 482350פלסטיקה בבמה מאז 27/5/00 21:51 אביחי דגני / נדר הדממה 482351שירה מין שבועה שבשתיקה אותי עוטפת
רוצה לדבר, לתקשר, ונעצר
אמת כבושה את הלילה אופפת
לא יוצא שום דבר, ונשבר |
בבמה מאז 27/5/00 21:45 אביחי דגני / שירתי 482352שירה מעולם, עד היום, לא כתבתי בשבילך
אולי בעצם לא לאף אחד, אולי גם לכולם
רציתי להגיד דברים ולא ידעתי איך
אולי גם לא אדע אף פעם |
בבמה מאז 27/5/00 21:44 אביחי דגני / על חוף הים 482353שירה וכך הערב רד, שמיכת הלילה מכסה הכל
נותרנו רק אני ואת על חופו של ים כחול
וידי בתוך ידך, וראשי בקצה ראשך
נוגע לא נוגע, את לשונך בולע |
בבמה מאז 27/5/00 21:44 מאיה לוגרס / עשה בי שפטים 482354שירה אל נא תפסח על פניי
כשאת סליחתך אבקש
למדני מוסר בייסורי דווי
גע! נפשי העלה באש. |
בבמה מאז 27/5/00 21:36 נילי לנדסמן / נערתו - קטע 482355פרגמנט בכל זאת, הוא הכיר אותי. בתגובה השארתי לו הודעה במכונה, ביום
שישי בבוקר, שאני מתכוונת לבוא לקחת את הדברים בערב, ושאני ממש
מבקשת שגם אם תיכנן במיקרה להישאר, אז שיסתלק מהבית לכמה שעות.
כמובן שהוא חיכה שם כשפתחתי את הדלת. ישב לו בסלון, בפוזה
שאננה, עם הרגליים |
בבמה מאז 19/5/00 1:36 אמיר גוטפרוינד / פינגווינים 482356סיפור קצר הוא הבטיח לילד שבקנדה יוכל לראות פינגווינים.
-אל תספר לאמא שאני סיפרתי לך. זה יהיה הסוד שלנו-
הוא הרגיש כמו טרוריסט המרכיב פצצה פרימיטיבית בביתו.
הוא נישק את הילד והמונית לקחה אותו עם המזוודונת הקטנה שלו אל
אמו. |
בבמה מאז 17/5/00 15:42 אמיר גוטפרוינד / היסטוריה 482357סיפור קצר יותר מכל המתים, המת ביותר הוא דודי, מלכיאל זר. מותו הראשון,
ללא עת, בתאונת דרכים בצפון סלובקיה, הכה אותנו סמוך לראש השנה
תשנ"ג. ההודעה היתה קצרה, בלתי מלבבת. דודי מלכיאל זר היה
קורבן לתאונת פגע וברח |
בבמה מאז 17/5/00 15:41 ג. ר. / אין מה להסתיר 482358סיפור קצר אורן אהב ללכת לים.
הוא אהב לרוץ בלי חולצה עליו, רוח הים מלטפת את גופו, החול הלח
נעים למגע רגליו.
הוא היה בלי חולצה גם עכשיו.
הוא עצם את עיניו וחשב על הים, מתרכז ברעש הגלים שהתנגן
בדמיונו. העיקר... לשכוח... מהכאב... |
בבמה מאז 17/5/00 13:38 שיר מנור / בלב 482359סיפור קצר לקחתי סכין וחתכתי את הקיר. ירד לו דם לבן ואפור, ונחשפו כמה
שכבות של צבע, של אנשים שגרו בבית הזה לפניי. היה בי המון כעס.
כעס מהסוג החיובי. זה שנלווים אליו אגרסיביות ותחושת ידע
מוחלט, וביטחון. הייתי יכולה על הקיר הזה. ידעתי. לאחר שחתכתי
אותו, הטחתי בו חפצים |
בבמה מאז 17/5/00 13:34 שיר מנור / בבית הקפה 482360סיפור קצר כשהלכתי ברחוב ניסיתי שלא להביט סביבי ולא לראות דבר, כיוון
שמישהו אמר לי פעם שכמה רגעים כאלה בהם מתנתקים מן החושים
ומתמסרים למחשבות יכולים להועיל לי עד מאוד. אז התמסרתי קצת,
ולפתע, מתוך השום מקום שדמיינתי לי בראש, צנח אהוב ישן וחברה
ישנה ומשפחה נשכחת. |
בבמה מאז 17/5/00 13:31 שיר מנור / רוחניות עאלק 482361סיפור קצר אני לוקחת את החלוק שנח לו על הכורסה המרופטת שלצדי. לאחר
שלוקחת החלוק אני נעמדת, ומתלבשת. העירום הלבן שלי לא מזיז דבר
אצלך. איברך גלוי ברפיונו לעיניי ואני... ואתה... החלוק עוטף
חלקית, ואני, איבדתי. חוסר טעם, המחשבות. הד דבריך עוד עומד
בחדר. אני מלטפת אותו |
בבמה מאז 17/5/00 13:28 שיר מנור / פרצוף תפוח 482362סיפור קצר פורשת ידיי ככנפיים, ומחכה שהקור יכאיב לי, יקרע לי את הגוף
מבפנים. אצבעותיי קופאות מאוד, מסגילות להן כזעקת אזהרה. כואב
לי בהן. ממש. אבל לא מספיק. לא מספיק. אני רוצה להרגיש ממש
צירים, שידפקו לי את הגוף לגמרי, שדם יפרוץ לי מהפה או משהו
דרמטי כזה. |
בבמה מאז 17/5/00 13:17 דני נויפלד / מאה ושבע עשרה 482363סיפור קצר אותו יום גם קברו את יעל מייבר שנורתה למוות על ידי אלמונים
בכבישי ארץ יהודה והוסיפו אותה לשורה ארוכה של נשמות מתות
טהורות כשלג . הקרבה הזאת של יעל לבת הים הקטנה עשתה אותה מאד
מיוחדת בשבילי וחשתי שהחמצנו כולנו... |
בבמה מאז 17/5/00 13:12 דני נויפלד / הדיבר האחת עשרה 482364סיפור קצר הלחץ הגובר בפטמות הזכיר לה פתאום את התינוק המחכה בבית,
בעדינות סידרה את החזייה הלוחצת והחלה פוסעת אל עבר האוטובוס
ובתוך צילה עוקב אחריה בשקט, סימן השאלה הגדול שנפל בחייה
ועירער את עולמה לתמיד. |
בבמה מאז 17/5/00 13:09 אבנר בן נתן / קיץ 482365שירה בבמה מאז 17/5/00 13:02 אבנר בן נתן / שבועיים 482366שירה הנר נראה גדול יותר מעצמו
וריקנות
מתנחלת בתוכי.
אני חושב שזה אני
שמטפטף שעווה |
בבמה מאז 17/5/00 13:01 אבנר בן נתן / יקיצה 482367שירה המקום ריק,
אפילו ריק מאדם.
רק ידיים, רגליים,
אצבע, טבור ודם. |
בבמה מאז 17/5/00 13:01 אבנר בן נתן / מהפכה 482368שירה הכלכלה הפוליטית של חיי הזוגיות
מביאה אותי לעתים לידי דמעות.
יש מספיק לכולם.
הפועלים קוראים לייצר |
בבמה מאז 17/5/00 13:00 אדם פלינט / חיים 482369סיפור קצר ליבו החל לבגוד בו ברגע שניכנס אל אגף הגבינות. הוא הרגיש כאב
קל בחזה, אך מראה המקרר המסחרי והגדוש מילא את מוחו במחשבות על
תהליכי תסיסה של חלב ונשא אותו הרחק מכלי הדם החסומים שלו. |
בבמה מאז 17/5/00 12:55 דירק ג'נטלי / יום-הולדת 482370סיפור קצר ביום הולדת 20 של רובי, אף אחד לא זכר אותו. אפילו לא ההורים
שלו. הוא התעורר בבוקר. מוקדם. הוא לא מי יודע מה התרגש, אבל
בכל זאת... יום הולדת... גיל עשרים. בקיצור, הוא לא חשב שזה
סתם עוד יום. היה זה יום חופש ולא הייתה לו סיבה לקום מוקדם,
והנה בכל זאת. |
בבמה מאז 17/5/00 12:47 דירק ג'נטלי / שכנוע עצמי 482371סיפור קצר "שלום, אני עוזבת ואני לעולם לא חוזרת. נמאס! שתתבגר תתקשר.
אסנת."
חיים התעורר בבוקר יום חמישי. היא לא הייתה במיטה אבל זה היה
מאוד הגיוני מבחינתו כי היא בטח יצאה לעבודה. |
בבמה מאז 17/5/00 12:46 ינאי בסטרט-אפ / האיש הכי מכוער בעולם 482372סיפור קצר לא כולם יודעים, אבל על גבעה קטנה ליד ירושלים בתוך בקתה קטנה
ומצחינה חי לו שנים האיש הכי מכוער בעולם. כל כך מכוער שאפילו
המטוסים שעוברים מעליו (עם כל האנשים היפים בפנים) עושים עיקוף
רחב בדרך לחו"ל. |
בבמה מאז 17/5/00 12:42 שי מגל / בדידות 482373סיפור קצר הדלת נטרקת באיטיות. הוא רגיל לעשות דברים באיטיות. במקצוע שלו
לא צריך רעש. לא צריך צלצולים. בטח שלא דלתות נטרקות וטיח
נופל. והחפזון הוא מזה השטן, ככה שתמיד צריך לעשות דברים לאט.
במיוחד במקצוע שלו. הניח את התיק שלו ליד הדלת, חלץ נעליים |
בבמה מאז 11/5/00 3:39 שי מגל / טירונות 482374סיפור קצר "אין לי כוח תגיד לאמא שלך, יא חתיכת טירון מושתן. אתה
בטירונות פלס"ר צנחנים, לא טירונות סיסים של הקו-מילניום או
הדיסקוטים המפגרים שאתם הולכים אליהם. תגיד לאמא שלך אין לי
כוח. תצעק", ואין לו כוח. "תצעק אמרתי", והוא בכלל לא הבין מה
לצעוק, "תצעק שיש לך כוח", |
בבמה מאז 11/5/00 3:28 שי מגל / על חודה של שערה 482375סיפור קצר על ההתחלה, ממש על ההתחלה ידעתי שיהיו פאדיחות. הוא היה נראה
לי כזה לאפלף. מסופר עם ליפה כזו של סטייליסטים, אבל ת'כלס ישר
קולטים שזו פאה נוכרית והוא רוצה לעשות דוואינים על כל הלקוחות
המפגרים שלו, אבל בעצם, גם אני לקוח שלו, אז גם אני מפגר |
בבמה מאז 11/5/00 3:21
<<סוף הרשימה
< עמוד הבא
עמוד קודם >
התחלה >>
|
|
"רוצח! רוצח!"
(החתול של צ'רלס
מנסון) |
|
