אביגיל עדין

/

האור במנהרה

478923

שירה

האור במנהרה, שאבד מנצנץ לפתע.

בבמה מאז 9/12/98 12:44 

אביגיל עדין

/

התעוררות

478924

שירה

אינה רגועה אם לחזור לשם. מתרפקת על זכרונות מתוקים.

בבמה מאז 9/12/98 12:43 

אביגיל עדין

/

אני מריחה את העבר

478925

שירה

אני מריחה את העבר מעבר דלת. עוד מעט ואגע במציאות ישנה.

בבמה מאז 9/12/98 12:41 

אביגיל עדין

/

חושך

478926

שירה

ערפל כבד כיסה את השביל, ודרכי אבדה במבוך.

בבמה מאז 9/12/98 12:39 

אביגיל עדין

/

מה משך

478927

שירה

מה משך בחוזקה אותי אליך? מה צלצל באוזני לילות כימים?

בבמה מאז 9/12/98 12:38 

אביגיל עדין

/

הייתי ילדה

478928

שירה

הייתי ילדה וטעיתי ודאי. בקשתי סליחה. לא היה בזה די.

בבמה מאז 9/12/98 12:37 

אביגיל עדין

/

ושרב כבד

478929

שירה

הטיפה להרטיב הגרון יכולה. עלים ירוקים יצמחו בגינה.

בבמה מאז 9/12/98 12:36 

אביגיל עדין

/

עשרים היא חיכתה

478930

שירה

חליפה מהודרת ומכנס משופשף, נצמד לגופה בפעם הראשונה.

בבמה מאז 9/12/98 12:34 

אביגיל עדין

/

גיא

478931

שירה

"מה עושים עם מותו?" שואלים המונים, מותו של הפרח הבולט בשבילים.

בבמה מאז 9/12/98 12:33 

אביגיל עדין

/

מאחורי החיוך

478932

שירה

נשמות כואבות, אחדות אף מתות החיוך בצבעים כה לא טבעיים

בבמה מאז 9/12/98 12:32 

אביגיל עדין

/

תמונה על קיר

478933

שירה

תמונה על קיר ומסגרת מעץ עלולה ליפול ולהישבר.

בבמה מאז 9/12/98 12:30 

אביגיל עדין

/

דו-קרב מבעד לרגש

478934

סיפור קצר

עדן מזגה בתוכה דמויות רבות. בוודאי עוררה סקרנות רבה בקרב האיש, שאתה. מתחת למעטה השליטה הייתה בחורה רבת דמיון ויצירה. פגישה עם איתן דרשה מבחינתה תכנון עד הפרט האחרון. הפתיעה אותו בשטף הרומנטיות, שגעש בתוכה.

בבמה מאז 9/12/98 12:27 

גל שקולניק

/

כנפי הטוסטרים

478935

סיפור קצר

עדי הלך בשמש בבן-יהודה, אגלי מים מעטים עוד מנצנצים, עגלגלים, על גופו שהשתזף בינתיים. כשהטיפות התיבשו הן הותירו אחריהן עקבות מלח לבנים - אבקה צורבת. המדרכה היתה חמה ועדי נהנה לחוש אותה בכפות רגליו החשופות. כשהלך הביט סביב וראה איך הכל , כרגיל, אותו הדבר

בבמה מאז 1/12/98 16:40 

לאה מרום גרוסמן

/

שניכנס?

478936

סיפור קצר

ואני אמרתי: "את לא נראית לי חיזר, אבל את חיוורת ומאד רזה". והיא אמרה: "תולעת כבר הייתי, עכשיו אני גולם, אך לעולם לא אהיה פרפר".

בבמה מאז 28/11/98 6:18 

אריק ונונו

/

האמיתות הנצחיות (aeternae...

478937

סיפור קצר

ארבעה חודשים התפוגגו להם בלא זמן מאז פגשתי אותה. מבלי שעינינו התוודעו ממש, ידע כל אחד מאתנו שאי שם בסביבה היה עכשיו "מישהו", שמבלי שעיניו יאשרו זאת, מודע היה להימצאו של השני.

בבמה מאז 27/11/98 18:09 

אילן ירוחם

/

יש רגעים שאפשר

478938

סיפור קצר

אני לא יודע למה עשיתי את זה, זה כבר עניין לשרינקית שלי, אבל על הכיסא לא ישבה אמא שלי, ישבה איזו מישהי שבחיים שלי לא ראיתי. ולידה ישבו כמה חבר'ה והעבירו קטעים ממה שקורה בגילמן

בבמה מאז 24/11/98 6:50 

אילן ירוחם

/

ושוב

478939

סיפור קצר

אמא שלה באה לאסוף אותה. היא הייתה בסה"כ בת שש- עשרה. עמדתי עירום בחדר המדרגות וצעקתי אחריה שממילא היא היתה זיון גרוע. אח"כ הצטערתי על זה והחורף הגיע

בבמה מאז 24/11/98 6:50 

אילן ירוחם

/

אז מה היה באמת בסבנטיז ?

478940

סיפור קצר

הוא עוד היה זוכר את השדות האין סופיים, או שכך לפחות נדמו לו אז. נמשכים עד האופק. מה היה מאחוריהם לא ידע. אף פעם גם לא חיפש. מאחוריהם היה דבר לא ידוע. הם היו מהצד השני של פסי הרכבת אותם אף פעם לא חצה

בבמה מאז 24/11/98 6:49 

אילן ירוחם

/

ריקי לייק

478941

סיפור קצר

לפתע בצבצה בו התהייה שזה אולי מן דרך של הצהרת בעלות, כמו הכלבים שמשתינים על העצים, הוא משאיר אחריו כתמים של קפה בכל מקום. ומאפרות מלאות. ועטיפות צלופן של סיגריות אל.אמ. לייט שהוא היה מעשן בכפיתיות, ללא הפסק

בבמה מאז 24/11/98 6:49 

אילן ירוחם

/

פרפרים בבטן

478942

סיפור קצר

הסתכלתי עליה. עיתונאי מזדקן שהיה לו טור פלילי באחד המוספים היה בדיוק עסוק בלספר לה איך החבר הכי טוב שלו זה המפכ"ל , וכמה שהם אחוקים, כמו, נגיד, אביב גפן ולאה רבין. שיהיה

בבמה מאז 24/11/98 6:48