דויד דייב לוי

/

אהובתי נישאת

484741

שירה

לו אהבתך ואליו תשוקתך, לו ליטופך וזהב שערך, לו ראשך על הכר, לו חום גופך לו אור פנייך ואליו חיוכך

בבמה מאז 2/6/99 18:23 

אוגוסט קול

/

אין פה מוסר השכל

484742

סיפור קצר

"אני רוצה להיות גורילה", הוא אמר. -"למה?", שאלתי בהתפלאות. "כי גורילה היא חזקה, ואנשים חזקים הם אנשים בעלי שליטה". "אבל זה גורילה, לא בן אדם". -"זה משנה?". -"אל תתנשא, אין אנשים שהם גורילות".

בבמה מאז 2/6/99 18:20 

ציפי

/

החבר שלי החדש

484743

שירה

החבר שלי החדש, הנחמד כשאני קוראת לו הוא בא ומיד

בבמה מאז 2/6/99 18:19 

אוגוסט קול

/

המשולש מתפרק

484744

שירה

צלע מתפרקת, ואחריה השנייה, המשולש מתחיל לקרוס, אין דרך חזרה המצב אבוד.

בבמה מאז 2/6/99 18:17 

אוגוסט קול

/

זיקנה

484745

שירה

היד מגששת באפלה, נוגעת - מלטפת, מרגישה דברים שאיננה צריכה להרגיש, חולפת על תווי הפנים המושחטים

בבמה מאז 2/6/99 18:16 

אוגוסט קול

/

סופיזם של שתיקה ראוייה

484746

סיפור קצר

חשבתי לסיים במשפט הזה, להגיד תודה וללכת הביתה. זהו מספיק, לא צריך יותר אמרתי את שלי, יצאתי טוב, חכם, עכשיו סוגרים עניין וזזים. אבל לא, הייתי חייב להוסיף, זה טבעי, איני יכול לזרוק משהו באוויר ולא לתת לו גיבוי או תוכן, אצלי זה לא עובד ככה.

בבמה מאז 2/6/99 18:15 

אוגוסט קול

/

פרדוכס התמימות

484747

סיפור קצר

היה לי אידיאל, זה היה מזמן, כיום הוא נראה לא חשוב. אם חושבים על זה מספיק, זה נראה כאילו נלקח מאיזושהי אידיליה נדושה, סגנון האחים גרים והאנס כריסטיאן אנדרסון, מהסוג הזה, כאשר אפילו אם יש רעים, הם לא עד כדי כך מזיקים, הכי גרוע, אם הם כן מזיקים

בבמה מאז 2/6/99 18:10 

פהשם

/

השיר על האבן והמים

484748

שירה

כשבאת הרגשתי רגליים זזות וריאות נפתחות ונשימה של עשן בנחיריים

בבמה מאז 2/6/99 18:04 

אופיר צביק

/

אות הנשיא

484749

סיפור קצר

השפלתי מבטי מטה. מתבונן בשרוכי הקשורים היטב. אילו רק ידעו. הנשיא הסב את ראשו לעברי ובחן את קרקפתי בקפידה. "בן, הכל בסדר?" שאל בטון אבהי. "לא כל כך" עניתי. "מתרגש?" ביקש לדעת. "לא" פסקתי. "אם כך, מהו הדבר?".

בבמה מאז 2/6/99 18:00 

ציפי

/

בבגרות

484750

שירה

בבגרות בהסטוריה לפני כמה ימים הסתכלתי על הדף, לא מבינה את המילים ניגשת, בחנת, לחשת תשובה

בבמה מאז 2/6/99 17:56 

ציפי

/

בשעור התעמלות

484751

שירה

בשעור התעמלות, אחרי הריצה הלכנו כמה בנות למקלחת, לעשות שטיפה

בבמה מאז 2/6/99 17:54 

אורי מרנץ

/

מכתב אחרון

484752

סיפור קצר

נהיה שקט ואז הופיע גריבה הקצין ומצא אותי בוכה. "מה קרה, כמה קפצונים ואתה מנזיל כמו נקבה?". לא עניתי לו. רק חשבתי עליה ועל איך זה שהייתי בטוח שאני לא ארגיש כלום ועל איך שהרגשתי. אחושלוק הרגשתי. פגז למוח היא הביאה לי.

בבמה מאז 31/5/99 19:07 

אודליה כהן

/

יום חמישי

484753

סיפור קצר

היא מתלבשת. כל השומעים בקול צווי האופנה עברו מזמן ללבן, אך היא נותרת נאמנה למדיה השחורים. מתאפרת ברשלנות מהולה בהבזקים אדומים, ויוצאת מהבית.

בבמה מאז 31/5/99 18:37 

אודליה כהן

/

הייתי צריכה להיות חתול

484754

סיפור קצר

כבר המון שנים אני משתעשעת במחשבה. זה התחיל כשהייתי ממש קטנה, בכיתה ב' או ג'. שנאתי לקום כל בוקר לבית הספר, וקנאתי, במיוחד בחורף, בחתולה שלי שנשארה לישון במיטה, מכורבלת בפוך שלי.

בבמה מאז 31/5/99 18:35 

אוגוסט קול

/

מגלומניה סוג ב'

484755

סיפור קצר

גוסטי, נראה לי שאני המצאתי את כולם, גם אותך בין הייתר, כל דבר בעולם הזה נעשה על ידי, אני חושב שהכל בתוך הראש, אני לא יכול להסביר את זה, זה פשוט נכנס חזק לתודעה, ואני לא מצליח להשתחרר מזה".

בבמה מאז 31/5/99 18:29 

עוזי

/

ז'ילבר

484756

סיפור קצר

...אתה יודע, דוקטור, לפעמים כשאני הולך והכל כזה שחור מסביב? - כן... - ואתה כזה לא רואה את הרגליים, ונורא מפחד ומנסה לראות בחושך אם אתה לא עומד לדרוך על חרא של כלב. - .כן, אני מבין. - אז לפעמים אני הולך לי וחושב : למה אני חייב להיתקל בהכל?

בבמה מאז 31/5/99 18:20 

עוזי

/

בחזרה לגן עדן

484757

שירה

להמשיך לרוץ, לא להציץ לאחור. רק קדימה, קדימה והלאה. קדימה והלאה, זה הכיוון, זה המחר, זה העתיד.

בבמה מאז 31/5/99 18:18 

עוזי

/ Pain 484758

שירה

כולי לבד כעת, מלקק את הפצעים. שם פלסטר פה, קצת יוד שם, מנסה לאחות עצבים מדממים.

בבמה מאז 31/5/99 18:18 

עוזי

/ 'Till Death Do Us Part 484759

שירה

הוא רוצה לצרוח. רוצה לברוח. רוצה להעלם. נאבק כמו מפלצת בתוכי, מכה בנקודות הרגישות, בעצבים החשופים. מקווה למצוא חיים משל עצמו במקום בו יוכל לשכוח מהכל ולהרגע.

בבמה מאז 31/5/99 18:17 

ציפי מורדי

/

מאיר

484760

סופני

 

סיפור קצר

"הוא מת," אמר ד"ר יהושע. "מת?" שאל העוזר שלו, יחיאל, בתדהמה. "לחלוטין." אמר בשלווה ד"ר יהושע. "אתה בטוח, דוקטור?" שאל עוד הפעם יחיאל. "יחיאל יקירי, אתה מטיל ספק בדברי?" "לא דוקטור, חס וחלילה, דוקטור."

בבמה מאז 31/5/99 18:08