אמיר גוטפרוינד

/

פינגווינים

483096

סיפור קצר

הוא הבטיח לילד שבקנדה יוכל לראות פינגווינים. -אל תספר לאמא שאני סיפרתי לך. זה יהיה הסוד שלנו- הוא הרגיש כמו טרוריסט המרכיב פצצה פרימיטיבית בביתו. הוא נישק את הילד והמונית לקחה אותו עם המזוודונת הקטנה שלו אל אמו.

בבמה מאז 17/5/00 15:42 

אמיר גוטפרוינד

/

היסטוריה

483097

סיפור קצר

יותר מכל המתים, המת ביותר הוא דודי, מלכיאל זר. מותו הראשון, ללא עת, בתאונת דרכים בצפון סלובקיה, הכה אותנו סמוך לראש השנה תשנ"ג. ההודעה היתה קצרה, בלתי מלבבת. דודי מלכיאל זר היה קורבן לתאונת פגע וברח

בבמה מאז 17/5/00 15:41 

ג. ר.

/

אין מה להסתיר

483098

סיפור קצר

אורן אהב ללכת לים. הוא אהב לרוץ בלי חולצה עליו, רוח הים מלטפת את גופו, החול הלח נעים למגע רגליו. הוא היה בלי חולצה גם עכשיו. הוא עצם את עיניו וחשב על הים, מתרכז ברעש הגלים שהתנגן בדמיונו. העיקר... לשכוח... מהכאב...

בבמה מאז 17/5/00 13:38 

שיר מנור

/

בלב

483099

סיפור קצר

לקחתי סכין וחתכתי את הקיר. ירד לו דם לבן ואפור, ונחשפו כמה שכבות של צבע, של אנשים שגרו בבית הזה לפניי. היה בי המון כעס. כעס מהסוג החיובי. זה שנלווים אליו אגרסיביות ותחושת ידע מוחלט, וביטחון. הייתי יכולה על הקיר הזה. ידעתי. לאחר שחתכתי אותו, הטחתי בו חפצים

בבמה מאז 17/5/00 13:34 

שיר מנור

/

בבית הקפה

483100

סיפור קצר

כשהלכתי ברחוב ניסיתי שלא להביט סביבי ולא לראות דבר, כיוון שמישהו אמר לי פעם שכמה רגעים כאלה בהם מתנתקים מן החושים ומתמסרים למחשבות יכולים להועיל לי עד מאוד. אז התמסרתי קצת, ולפתע, מתוך השום מקום שדמיינתי לי בראש, צנח אהוב ישן וחברה ישנה ומשפחה נשכחת.

בבמה מאז 17/5/00 13:31 

שיר מנור

/

רוחניות עאלק

483101

סיפור קצר

אני לוקחת את החלוק שנח לו על הכורסה המרופטת שלצדי. לאחר שלוקחת החלוק אני נעמדת, ומתלבשת. העירום הלבן שלי לא מזיז דבר אצלך. איברך גלוי ברפיונו לעיניי ואני... ואתה... החלוק עוטף חלקית, ואני, איבדתי. חוסר טעם, המחשבות. הד דבריך עוד עומד בחדר. אני מלטפת אותו

בבמה מאז 17/5/00 13:28 

שיר מנור

/

פרצוף תפוח

483102

סיפור קצר

פורשת ידיי ככנפיים, ומחכה שהקור יכאיב לי, יקרע לי את הגוף מבפנים. אצבעותיי קופאות מאוד, מסגילות להן כזעקת אזהרה. כואב לי בהן. ממש. אבל לא מספיק. לא מספיק. אני רוצה להרגיש ממש צירים, שידפקו לי את הגוף לגמרי, שדם יפרוץ לי מהפה או משהו דרמטי כזה.

בבמה מאז 17/5/00 13:17 

דני נויפלד

/

מאה ושבע עשרה

483103

סיפור קצר

אותו יום גם קברו את יעל מייבר שנורתה למוות על ידי אלמונים בכבישי ארץ יהודה והוסיפו אותה לשורה ארוכה של נשמות מתות טהורות כשלג . הקרבה הזאת של יעל לבת הים הקטנה עשתה אותה מאד מיוחדת בשבילי וחשתי שהחמצנו כולנו...

בבמה מאז 17/5/00 13:12 

דני נויפלד

/

הדיבר האחת עשרה

483104

סיפור קצר

הלחץ הגובר בפטמות הזכיר לה פתאום את התינוק המחכה בבית, בעדינות סידרה את החזייה הלוחצת והחלה פוסעת אל עבר האוטובוס ובתוך צילה עוקב אחריה בשקט, סימן השאלה הגדול שנפל בחייה ועירער את עולמה לתמיד.

בבמה מאז 17/5/00 13:09 

אבנר בן נתן

/

קיץ

483105

שירה

בעת הדמדומים, הייתי רוצה

בבמה מאז 17/5/00 13:02 

אבנר בן נתן

/

שבועיים

483106

שירה

הנר נראה גדול יותר מעצמו וריקנות מתנחלת בתוכי. אני חושב שזה אני שמטפטף שעווה

בבמה מאז 17/5/00 13:01 

אבנר בן נתן

/

יקיצה

483107

שירה

המקום ריק, אפילו ריק מאדם. רק ידיים, רגליים, אצבע, טבור ודם.

בבמה מאז 17/5/00 13:01 

אבנר בן נתן

/

מהפכה

483108

שירה

הכלכלה הפוליטית של חיי הזוגיות מביאה אותי לעתים לידי דמעות. יש מספיק לכולם. הפועלים קוראים לייצר

בבמה מאז 17/5/00 13:00 

אדם פלינט

/

חיים

483109

סיפור קצר

ליבו החל לבגוד בו ברגע שניכנס אל אגף הגבינות. הוא הרגיש כאב קל בחזה, אך מראה המקרר המסחרי והגדוש מילא את מוחו במחשבות על תהליכי תסיסה של חלב ונשא אותו הרחק מכלי הדם החסומים שלו.

בבמה מאז 17/5/00 12:55 

דירק ג'נטלי

/

יום-הולדת

483110

סיפור קצר

ביום הולדת 20 של רובי, אף אחד לא זכר אותו. אפילו לא ההורים שלו. הוא התעורר בבוקר. מוקדם. הוא לא מי יודע מה התרגש, אבל בכל זאת... יום הולדת... גיל עשרים. בקיצור, הוא לא חשב שזה סתם עוד יום. היה זה יום חופש ולא הייתה לו סיבה לקום מוקדם, והנה בכל זאת.

בבמה מאז 17/5/00 12:47 

דירק ג'נטלי

/

שכנוע עצמי

483111

סיפור קצר

"שלום, אני עוזבת ואני לעולם לא חוזרת. נמאס! שתתבגר תתקשר. אסנת." חיים התעורר בבוקר יום חמישי. היא לא הייתה במיטה אבל זה היה מאוד הגיוני מבחינתו כי היא בטח יצאה לעבודה.

בבמה מאז 17/5/00 12:46 

ינאי בסטרט-אפ

/

האיש הכי מכוער בעולם

483112

סיפור קצר

לא כולם יודעים, אבל על גבעה קטנה ליד ירושלים בתוך בקתה קטנה ומצחינה חי לו שנים האיש הכי מכוער בעולם. כל כך מכוער שאפילו המטוסים שעוברים מעליו (עם כל האנשים היפים בפנים) עושים עיקוף רחב בדרך לחו"ל.

בבמה מאז 17/5/00 12:42 

שי מגל

/

בדידות

483113

סיפור קצר

הדלת נטרקת באיטיות. הוא רגיל לעשות דברים באיטיות. במקצוע שלו לא צריך רעש. לא צריך צלצולים. בטח שלא דלתות נטרקות וטיח נופל. והחפזון הוא מזה השטן, ככה שתמיד צריך לעשות דברים לאט. במיוחד במקצוע שלו. הניח את התיק שלו ליד הדלת, חלץ נעליים

בבמה מאז 11/5/00 3:39 

שי מגל

/

טירונות

483114

סיפור קצר

"אין לי כוח תגיד לאמא שלך, יא חתיכת טירון מושתן. אתה בטירונות פלס"ר צנחנים, לא טירונות סיסים של הקו-מילניום או הדיסקוטים המפגרים שאתם הולכים אליהם. תגיד לאמא שלך אין לי כוח. תצעק", ואין לו כוח. "תצעק אמרתי", והוא בכלל לא הבין מה לצעוק, "תצעק שיש לך כוח",

בבמה מאז 11/5/00 3:28 

שי מגל

/

על חודה של שערה

483115

סיפור קצר

על ההתחלה, ממש על ההתחלה ידעתי שיהיו פאדיחות. הוא היה נראה לי כזה לאפלף. מסופר עם ליפה כזו של סטייליסטים, אבל ת'כלס ישר קולטים שזו פאה נוכרית והוא רוצה לעשות דוואינים על כל הלקוחות המפגרים שלו, אבל בעצם, גם אני לקוח שלו, אז גם אני מפגר

בבמה מאז 11/5/00 3:21