אדם פלינט

/

היאחזות

482576

סיפור קצר

הטלוויזיה דולקת והגשם דופק על החלון. הטיפות זולגות כמו דמעות על השמשה. קולו של קריין הטלוויזיה נכנס לטונים דרמטיים בעוד הוא מתאר את פרטיו של האסון. הגשם זורם בחזקה ודופק על החלון, עיניו של עזרה בוהות בהפנוט על המרקע. ידו של עזרה עוברת בעדינות על הפרווה של

בבמה מאז 28/5/00 12:14 

טולק שפראן

/

אסקפיזם

482577

סיפור קצר

תסתכל על עצמך - יושב כאן מנותק מהעולם , רואה טלוויזיה . אתה לא חי , אתה בורח מהחיים עם הקריאה האובססיבית שלך , והעבודה הבלתי פוסקת על המחשב המטופש שלך (היא כמובן לא ידעה שעבודתי על המחשב רלוונטית אליה)

בבמה מאז 28/5/00 12:05 

אורית ישראלי

/

החברה הכי טובה

482578

פלסטיקה

ציור

בבמה מאז 28/5/00 11:58 

תמר ש.

/

אני סובלת מבחילות

482579

שירה

אני סובלת מבחילות. בחילות של קנאות פנאטיות, טמטום ואולי גם קהות חושים.

בבמה מאז 28/5/00 11:51 

ע. פאר

/

אני אוהב מתמטיקה

482580

מקבר

 

שירה

אני אוהב מתמטיקה, בחיי. אוהב לחבר את המספרים. אחד ועוד אחד שווה שניים. עשרים עוד עשרים שווה ארבעים.

בבמה מאז 28/5/00 11:44 

אביחי דגני

/

קפסולה

482581

פלסטיקה

צילום

בבמה מאז 27/5/00 21:52 

אביחי דגני

/

האמן בעיני המתבונן

482582

פלסטיקה

צילום

בבמה מאז 27/5/00 21:51 

אביחי דגני

/

נדר הדממה

482583

שירה

מין שבועה שבשתיקה אותי עוטפת רוצה לדבר, לתקשר, ונעצר אמת כבושה את הלילה אופפת לא יוצא שום דבר, ונשבר

בבמה מאז 27/5/00 21:45 

אביחי דגני

/

שירתי

482584

שירה

מעולם, עד היום, לא כתבתי בשבילך אולי בעצם לא לאף אחד, אולי גם לכולם רציתי להגיד דברים ולא ידעתי איך אולי גם לא אדע אף פעם

בבמה מאז 27/5/00 21:44 

אביחי דגני

/

על חוף הים

482585

שירה

וכך הערב רד, שמיכת הלילה מכסה הכל נותרנו רק אני ואת על חופו של ים כחול וידי בתוך ידך, וראשי בקצה ראשך נוגע לא נוגע, את לשונך בולע

בבמה מאז 27/5/00 21:44 

מאיה לוגרס

/

עשה בי שפטים

482586

שירה

אל נא תפסח על פניי כשאת סליחתך אבקש למדני מוסר בייסורי דווי גע! נפשי העלה באש.

בבמה מאז 27/5/00 21:36 

נילי לנדסמן

/

נערתו - קטע

482587

פרגמנט

בכל זאת, הוא הכיר אותי. בתגובה השארתי לו הודעה במכונה, ביום שישי בבוקר, שאני מתכוונת לבוא לקחת את הדברים בערב, ושאני ממש מבקשת שגם אם תיכנן במיקרה להישאר, אז שיסתלק מהבית לכמה שעות. כמובן שהוא חיכה שם כשפתחתי את הדלת. ישב לו בסלון, בפוזה שאננה, עם הרגליים

בבמה מאז 19/5/00 1:36 

אמיר גוטפרוינד

/

פינגווינים

482588

סיפור קצר

הוא הבטיח לילד שבקנדה יוכל לראות פינגווינים. -אל תספר לאמא שאני סיפרתי לך. זה יהיה הסוד שלנו- הוא הרגיש כמו טרוריסט המרכיב פצצה פרימיטיבית בביתו. הוא נישק את הילד והמונית לקחה אותו עם המזוודונת הקטנה שלו אל אמו.

בבמה מאז 17/5/00 15:42 

אמיר גוטפרוינד

/

היסטוריה

482589

סיפור קצר

יותר מכל המתים, המת ביותר הוא דודי, מלכיאל זר. מותו הראשון, ללא עת, בתאונת דרכים בצפון סלובקיה, הכה אותנו סמוך לראש השנה תשנ"ג. ההודעה היתה קצרה, בלתי מלבבת. דודי מלכיאל זר היה קורבן לתאונת פגע וברח

בבמה מאז 17/5/00 15:41 

ג. ר.

/

אין מה להסתיר

482590

סיפור קצר

אורן אהב ללכת לים. הוא אהב לרוץ בלי חולצה עליו, רוח הים מלטפת את גופו, החול הלח נעים למגע רגליו. הוא היה בלי חולצה גם עכשיו. הוא עצם את עיניו וחשב על הים, מתרכז ברעש הגלים שהתנגן בדמיונו. העיקר... לשכוח... מהכאב...

בבמה מאז 17/5/00 13:38 

שיר מנור

/

בלב

482591

סיפור קצר

לקחתי סכין וחתכתי את הקיר. ירד לו דם לבן ואפור, ונחשפו כמה שכבות של צבע, של אנשים שגרו בבית הזה לפניי. היה בי המון כעס. כעס מהסוג החיובי. זה שנלווים אליו אגרסיביות ותחושת ידע מוחלט, וביטחון. הייתי יכולה על הקיר הזה. ידעתי. לאחר שחתכתי אותו, הטחתי בו חפצים

בבמה מאז 17/5/00 13:34 

שיר מנור

/

בבית הקפה

482592

סיפור קצר

כשהלכתי ברחוב ניסיתי שלא להביט סביבי ולא לראות דבר, כיוון שמישהו אמר לי פעם שכמה רגעים כאלה בהם מתנתקים מן החושים ומתמסרים למחשבות יכולים להועיל לי עד מאוד. אז התמסרתי קצת, ולפתע, מתוך השום מקום שדמיינתי לי בראש, צנח אהוב ישן וחברה ישנה ומשפחה נשכחת.

בבמה מאז 17/5/00 13:31 

שיר מנור

/

רוחניות עאלק

482593

סיפור קצר

אני לוקחת את החלוק שנח לו על הכורסה המרופטת שלצדי. לאחר שלוקחת החלוק אני נעמדת, ומתלבשת. העירום הלבן שלי לא מזיז דבר אצלך. איברך גלוי ברפיונו לעיניי ואני... ואתה... החלוק עוטף חלקית, ואני, איבדתי. חוסר טעם, המחשבות. הד דבריך עוד עומד בחדר. אני מלטפת אותו

בבמה מאז 17/5/00 13:28 

שיר מנור

/

פרצוף תפוח

482594

סיפור קצר

פורשת ידיי ככנפיים, ומחכה שהקור יכאיב לי, יקרע לי את הגוף מבפנים. אצבעותיי קופאות מאוד, מסגילות להן כזעקת אזהרה. כואב לי בהן. ממש. אבל לא מספיק. לא מספיק. אני רוצה להרגיש ממש צירים, שידפקו לי את הגוף לגמרי, שדם יפרוץ לי מהפה או משהו דרמטי כזה.

בבמה מאז 17/5/00 13:17 

דני נויפלד

/

מאה ושבע עשרה

482595

סיפור קצר

אותו יום גם קברו את יעל מייבר שנורתה למוות על ידי אלמונים בכבישי ארץ יהודה והוסיפו אותה לשורה ארוכה של נשמות מתות טהורות כשלג . הקרבה הזאת של יעל לבת הים הקטנה עשתה אותה מאד מיוחדת בשבילי וחשתי שהחמצנו כולנו...

בבמה מאז 17/5/00 13:12