|
<<סוף הרשימה
< עמוד הבא
עמוד קודם >
התחלה >>
מאיה גולדי / להתרגל 482416שירה בהיתי בתקרה שהפכה לצהובה עם השנים
לאט לאט יכלתי לראות דרכה, ראיתי את העננים,
השמיים התמימים למראה, שהתגלו לנגד עיניי
לא יכלו לתאר את האנשים שהיו שם לפניי.
אין מילים או אפילו מילה
שיכולה לתאר זאת ביתר קלות
אין אף אחד המסוגל לכזאת התרגלות. |
בבמה מאז 3/10/00 9:58 עומר בת / להיות פגיעה 482417שירה לאהוב מעולם לא היה קל
לאהוב בצורה עיוורת לא היה בתוכנית
לאהוב בלי לחוש אותו לצידי
לא נראה אפשרי
ללא מגע ,ריח ,דמות -נראה דימיוני
לדעת אדם בנבכי נשמתו לעומקו
לנשום אותו יום יום |
בבמה מאז 3/10/00 9:43 עודד רלר / The age of innocence 482418שירה A glance of reassuring sympathy
smile that revives the coldest of hearts a
laughter to bring boundless joy
to those blessed to hear it |
בבמה מאז 3/10/00 9:38 אסף ברקת / אני כותב את השירים 482419שירה אני כותב את השירים כשם שהנוהג בלילה
נאחז בכביש
דרך סימוני הצד |
בבמה מאז 3/10/00 6:54 אלכס לברקין / דיאלקטיקה חריפה או טרגדיה... 482420שירה "היכונו, היכונו" - מכריז הכרוז,
"אריסטו ודיוגנס", - מעגן החצרן כמוסיף.
קיבולת ארס דיון לא ידע האדם,
חבית ונר למציאת הישר, לא ידעו חושבים,
יוונים, אף נאורים מדוע פניו -
ב'פדרוס', אחר- ה 'הומינם קרו', בולשים. |
בבמה מאז 3/10/00 5:34 אלכס לברקין / אוסף הבולים 482421שירה ארבעה בולים מספרים סיפורם.
החתול הכתום סומר פרוותו להפחיד,
כקיפוד רומני חושף את שיניו להרהיב,
שפמו השחרחר, נוצץ לו בפני הקהל,
מטאטא חיילים לפתח קברם, מצעד כבוד,
פינוקו של עריץ מתוסכל. |
בבמה מאז 3/10/00 5:31 אלכס לברקין / כלבים לאור ירח 482422שירה כיסא המהגוני האיתן - האדמדם,
מעל האכסדרה נד ונד כמפלל עברי,
בצרימות מעטה של התרופפות השבבים,
חיבוריו ממענים להינתק - "אללי האומץ". |
בבמה מאז 3/10/00 5:30 אלכס לברקין / אשת חיל 482423שירה רואה למולי חדר מנוחות,
מדחום הדוחס לפיו פטירות.
מידוע יסודות ההפקר,
למענו ולמענם, כי הדחיקו,
עם מות הבן, עם מות האב והילד,
נותרה האם בבדידותה המגושמת. |
בבמה מאז 3/10/00 5:27 אלכס לברקין / מומנט פסיכולוגי 482424שירה המשמעות הרחבה של מושג,
הניכור הנה בעבר - 'שיגעון'.
המשמעות העכשווית, האופיינית
של מושג הניכור הנה כיום - 'נוכרי'.
איש בחלוק לבן, משולל הבנה,
טבוע וגוסס במוזרויות האדם החולה,
פרכוסים, ניתוקי מחשבה,
והוא, לבדו -
"הציל את נפשי מקורסקוב האכזר". |
בבמה מאז 3/10/00 5:26 אלכס לברקין / חצאי אמיתות 482425שירה מהמרים שנונים כחודו של קרחון,
ייסובו רעבים ככרישים סביב אמת.
לנגוס בבשרה, לבתר את גופה,
למצוץ כצוף הדם הנוטף מליבה. |
בבמה מאז 3/10/00 5:21 אלכס לברקין / קומולו נימבוס 482426שירה מכונה אטמוספירית, שכבות מתקתקת,
עין חזאי - צופה ודרוכה לבאות,
תרועות חצוצרה - לבואה של סופה,
ומקדם ענני עפר נימבוס. |
בבמה מאז 3/10/00 5:20 אלכס לברקין / קול הגבירה 482427שירה בכמה מילים עוד אשוב לתארה,
שפתותיי יבשות אך לשאול,
וברכתה, פני מסכה נסתרת,
תשוב לדלתי מידי ערב לחרוז. |
בבמה מאז 3/10/00 5:19 אלכס לברקין / נופים קסומים 482428שירה תפזורת גחליליות סגולות,
לצד עצי שיטה ומחט,
עצב ברכיי הנדודים,
ירהיב משטח שדות. |
בבמה מאז 3/10/00 5:17 אלכס לברקין / מדבריות 482429שירה אי אך ניתן דמיון ביד הנחיצות,
פירורי זהוב לצד אחוות התפילות.
ניתן הרגע לעמוד - יציב, להתבונן,
איחוד החול, תלים, מוזרויות,
ניצוץ תקווה, מרות צמא, אין חול -
אין חול -
אך עדן ומעיינות כטוב. |
בבמה מאז 3/10/00 5:17 אסף ברקת / רחוב בצלאל, ירושלים (פריד... 482430שירה הכחולים-הסגולים של רחוב בצלאל:
תריסים סגורים בין ערביים
גם הם יכולים לגלות
חיוך מאושר. |
בבמה מאז 3/10/00 3:38 אסף ברקת / מיץ פטל הצעיר 482431סיפור קצר כעבור מספר דקות, שוב נמצאתי לבדי; בצד אחד משבילי היער, עמדתי
והקאתי. שני שפנים חצו במרוצה את השביל ונעלמו בין השיחים.
שאגה רחוקה של לביאה מיוחמת עלתה מרחוק אל השמיים. ואני הקאתי. |
בבמה מאז 3/10/00 3:17 אסף ברקת / המרד הרומאנטי והמוות 482432מסה נדמה לי שג'ק קרואק - סופר דור הביטניקים וממבשרי דור ההיפים
שבא בעקבותיו - היטיב לבטא בספרו "בדרכים" לא רק את הקול
המורד, אלא בד בבד (וביתר שאת) גם את הפיכחון, האירוניה העצמית
והייאוש הנלווים אליו |
בבמה מאז 3/10/00 3:08 אסף ברקת / רחוב קינג ג'ורג', ירושלים 482433שירה העיניים
מסיעות את הירח
אל מעבר לבניין
אשר סוגר על השמים |
בבמה מאז 3/10/00 2:37 אסף ברקת / אנחנו 482434שירה כולנו מאוחדים באמונה אחת.
אל אחד קנא
שהוא שלנו.
אנחנו |
בבמה מאז 3/10/00 2:35 אסף ברקת / רגעים 482435שירה רגעים הם פצעים בזמן.
מקרים בסלע.
חבויים בסבך
מעין אדם. |
בבמה מאז 3/10/00 2:32
<<סוף הרשימה
< עמוד הבא
עמוד קודם >
התחלה >>
|
|
צ'מעו, חברי
במה...זה לא
הולך ככה...זה
או אני או
התל-אביבי.
תחליטו!
זאת שאהבה את
התל-אביבי |
|
