טל ורוית

/

הג'ונגל מת

481816

סיפור קצר

זה זמן רב שהג'ונגל מת. אין לשמוע בו ציפור, אין לראות בו פרח. המולת הקולות אותה אתה שומע, אינה, כפי שנדמה לך בתחילה, כמצופה, אוושת עלים צומחים, פכפוך נחלים רוויי שמחה או שירת הלל של ציפורים לבוקר חדש. אף אין זה קול מלחמת- החיים - הד פקיעתם של החיים

בבמה מאז 15/10/00 13:00 

ליאור גולגר

/

עולם נטול שמי-תכלת

481817

פרגמנט

כל מתקני השיגור המפלצתיים, הפיצוצים הנדרשים לעזיבת הארץ, החום ההרסני שנוצר בחזרה ארצה, כל אלה משווים לארץ חזות של יקום מושלם, מוגן ומבודד, וכל מה שמחוץ לו חסר משמעות (כמובן שהשמש והירח והשמיים הם קליפתו שמחוץ להישג יד).

בבמה מאז 15/10/00 11:24 

ורד סילבר

/

אדם לאדם מכונה

481818

שירה

אדם לאדם מכונה אדם לאדם צליל נוקשה...

בבמה מאז 15/10/00 10:50 

בן-חורין

/

החופש למות בן-חורין

481819

סיפור קצר

הם קשרו את עיני והוליכו אותי אל המכונית. המכונית היתה שחורה,ראיתי את צבעה בדמיוני. נדחפתי בכוח אל אחוריה של המכונית, לידי ישב עוד אדם שבדק שאזיקי ידי קשורים היטב רעש הנעת המנוע המטרטר עלה באוזני, ערב ומהורהר, הצית את המכונית ובמעין אנחת רווחה החליקה

בבמה מאז 15/10/00 10:50 

שירז כהן

/

שיר אחרון

481820

שירה

גם כשלא נהיה תחשבו עלינו. ברגעים הכי קשים תיזכרו איך היינו. תיזכרו לצחוק ולהנות מהחיים, רק דבר אחד על תשכחו - להיות אנושיים.

בבמה מאז 15/10/00 9:18 

שחר אור

/

הארה

481821

אלוהים

 

שירה

זה לא בגלל שהערת אותי, ולא בגלל שנהניתי, ואפילו לא בגלל שאני אוהבת אותך. חוויתי הארה אלוהית.

בבמה מאז 15/10/00 8:58 

שחר אור

/

מפה לאוזן

481822

סיפור קצר

אוזן זה דבר די מגוחך כשחושבים עליו מקרוב. אני מקרב אותה אל פי וצועק לה חזק שתשמע: "אני הוא אני. אני הוא האמן. אני הוא האמן". היא לא שומעת דבר. חפץ דומם וקר. אני משליך אותה מעלי, והיא מרחפת באוויר כעלה בשלכת.

בבמה מאז 15/10/00 8:57 

שחר אור

/

סובבות אותי

481823

שכול

 

שירה

סובבות אותי כולכן מכל עבר. גופכן מוטה לאחור, ופרי אהבתכן בולט לפניכן, שיניכן אוחזות בו.

בבמה מאז 15/10/00 3:13 

שחר אור

/

עקרה

481824

שירה

לכי אל המדבר אישה, וצעקי צעקה גדולה אל ראשי הרים המחודדים. רק ההד יענה לך.

בבמה מאז 15/10/00 3:13 

נץ המצוי

/

אחרון המוהיקנים

481825

אהבה

 

שירה

לדעת את אחרון המוהיקנים השזורים בעיני רוחך

בבמה מאז 15/10/00 2:29 

נץ המצוי

/

קברו אותו תחת הסוכה

481826

סיפור קצר

קברו אותו תחת הסוכה, וזה לא שמת ביום טוב ראשון של חג, כבר מראש השנה התפגר. אבל הוא ביקש להיקבר במקרר של חנה השכנה עד שיבנו את הסוכה. והם הקשיבו לו כמו שתמיד היו רגילים להקשיב לו כשעוד היה מנהל את חגיגות ליל כל הקדושים.

בבמה מאז 15/10/00 2:28 

אורנית בלנק

/

לשחות באוויר

481827

סיפור קצר

אני רוצה לשחות בתוך האוויר הזה, הכחלחל, של ערב קיץ לוהט. אני רוצה לשחק אתו בין האצבעות, ללעוס אותו ואז לירוק בעוצמה. אני רוצה לכבוש את השמיים האפורים וגם את הכתום הנוגה של השקיעה הזאת, המלוכלכת. אני רוצה לעוף ליד הציפורים, בדרך למקומות חדשים שאין בהם כאב.

בבמה מאז 15/10/00 2:28 

מיצי מיאו

/

לבנון 94

481828

יומן

 

סיפור קצר

התקופה היא אמצע שנת 94 בקיץ. אותה התקופה היא המעבר בין התקופה עד אותו הקיץ, כשצה"ל שולט בלבנון ביד רמה, והחיילים חוזרים הביתה עם סיפורי הגבורה, ורשימת ה"חיזבלונים" שהם חיסלו, לבין התקופה שמאז אותו קיץ ,שבה התהפכה המגמה, וצה"ל הפך משולט לנשלט.

בבמה מאז 15/10/00 2:23 

קייסין איט

/

גן ילדים

481829

סיפור קצר

באמת שלא ידעתי שאוכל אסור לטבול בשמן למכוניות - זה נראה לי כמו שמן רגיל ביותר....

בבמה מאז 15/10/00 2:23 

מיצי מיאו

/

שיר מחאה?

481830

סאטירה

 

שירה

הייתי רוצה להופיע על אנדרטת האוניברסיטה, ששמי יהיה חקוק באותיות שחורות. הייתי רוצה להופיע על אנדרטת האוניברסיטה, וביום הזיכרון ידברו עלי רק טובות. יגידו שמלח הארץ, יגידו שהייתי גיבור, שזו זכות גדולה הייתה אותי להכיר, וזוהי זכות אותי לזכור.

בבמה מאז 15/10/00 2:21 

תמיר דוחובניי

/

קיומיות

481831

מונולוג

קיומיות. מילה מוזרה עם השלכות מוזרות עוד יותר. לא רק המילה מוזרה אלא גם מה שהיא מייצגת.. הקיומיות עצמה היא המוזרה מכל.

בבמה מאז 15/10/00 2:07 

תמיר דוחובניי

/

משקפיים

481832

סיפור קצר

הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. התרגשתי. פכרתי את כפות ידיי. עצמתי עיניי והשפלתי מבטי. דמעה ניגרה בקצה העין. הרמתי שוב את ראשי להביט בו, באדם שאוהב אותי יותר מכל. פתחתי את עיניי. הוא נעלם.

בבמה מאז 15/10/00 2:06 

תמיר דוחובניי

/

מציאות נפרדת

481833

סיפור קצר

הייתי בדרכי חזרה הביתה מיום נפלא. קו 7 שנסעתי בו כל כך הרבה פעמים הסיע אותי שוב הביתה. אני אוהב להתבונן באנשים שעולים ויורדים מהאוטובוס.

בבמה מאז 15/10/00 1:59 

אדי פרל

/

אני והסורק

481834

פלסטיקה

עיבוד של סריקה. זה קשה לא להזיז את העיניים.

בבמה מאז 15/10/00 1:46 

דויד אלמוזנינו

/

נקניק ביתי

481835

יומן

 

סיפור קצר

במוגדור(עיר במרוקו) אבי היה סוכן -נוסע של חברת סוכריות צרפתית , היה מספק סוכריות , לחנויות הקטנות בכפרים הערבים הכי נידחים חבריו המוסלמים אהבו לפנק אותו בתוצרת מקומית, כל פעם שהגיע הביתה, אחרי היעדרות של כמה ימים היה מביא אייתו דבר מה שקנה או קיבל

בבמה מאז 14/10/00 20:50