אבי ארז

/

לאור

481816

אהבה

 

סיפור קצר

אתמול בלילה חלמתי שאתה מת, חלמתי שמדברים על זה ברדיו ולא הפסיקו לצלם אותי מחבק את אימא שלך בהלוויה צבאית מלוקקת, הם ירו באוויר צרור יריות ובכל ירייה נזכרתי במשהו אחר, בום,

בבמה מאז 8/10/00 0:15 

אבי ארז

/

הוא התקשר

481817

אינטרוספקטיבי

 

סיפור קצר

הוא בדיוק התקשר כשהם שכבו, היא ידעה את זה, היא הרגישה שהצלצול הזה זה הוא, משהו בתוכה אמר לה "הנה את שוכבת עם מישהו אחר וההוא מתקשר, כאילו בדווקא",

בבמה מאז 8/10/00 0:10 

אבי ארז

/

לא במקום

481818

הומור

 

סיפור קצר

אני ממש לא מבין למה אבל אני מרגיש ממש לא רצוי, כל-כך לא במקום, כמו נוד בחליפת חלל, כמו אוטו-זבל באמצע הרצליה פיתוח בבוקר אביבי, כמו שוטר בגן-ילדים, כמו דריכה על קקה בדרך לראיון עבודה, מן הרגשה כזו של "

בבמה מאז 8/10/00 0:04 

מולי רביץ

/

אורחים לא קרואים

481819

שירה

שומעיי היקרים, תודה שבאתם. אתם מפריעים לי כרגע ולא השארתם לי ברירה אלא

בבמה מאז 7/10/00 23:56 

אבשלום גיסין

/

הולך טוב ביחד

481820

סיפור קצר

"חלמתי שצ'ייקובסקי היה אשה" הוא אמר לי יום אחד. לפעמים נראה לי שזה כל מה שמעסיק אותו, וכשמגיעה השעה הזאת ביום, שום דבר לא מזיז לו. לא חשוב כמה אבקש, או אתחנן או אפילו אנסה לפתות אותו, הוא לא יוותר על זה. הוא יושב על הספה, עיניו עצומות, מאזין.

בבמה מאז 7/10/00 23:55 

אבשלום גיסין

/

הסוף

481821

שירה

אני יושב לבדי ובוהה בה לא יודע מתי יגיע הרגע ויודע שכמותי עוד רבים נפלו ויפלו ברשתה

בבמה מאז 7/10/00 23:53 

אבשלום גיסין

/

אסטרופיסיקה

481822

שירה

אי שם מעל לכוכבי הלכת הנוראים, בשמיים ממעל העשויים חלומות היה כוכב בודד שמעולם לא זז ממקומו

בבמה מאז 7/10/00 23:52 

י אפור

/

הפינה שלי בעולם

481823

שירה

בפינה שלי בעולם אין כלום, רק אוויר ואני, גם אני איני שם הפינה לבדה בודדה ושוממה

בבמה מאז 7/10/00 23:45 

רועי ברנר

/

שוקו ולחמנייה

481824

קונספירציה

 

סיפור קצר

מעולם לא הייתה לי את החוויה של שוקו ולחמנייה, וגם לא הייתי בקייטנה. מאז החליטו שאני אנטי חברתי, אולם נתנו לי טיפול אישי.

בבמה מאז 7/10/00 23:44 

רועי ברנר

/

נגמרתי

481825

שירה

נגמרות המילים משפת אימי היפה, אף לא עם רוח ואילו אף עם חום; מידבר אלי שר בצוהרי יום . אזלו אט, אט, מילה נושרת ממילה, לבסוף לשון, היא ריקה. יבש על פי השמש, דעך על פי צום, ידי קפאו לא מקור, מחוסר דרור...

בבמה מאז 7/10/00 23:42 

אופק אור

/

תאווה

481826

סיפור קצר

החלל היה מלא בגופות מתזזות, מחליפות צבעים באור צרחני מהנורות שבתקרה. הבל לח ויזוע שטף את פני, ויחד עם חברי פניתי לעבר פינת הישיבה, שם השתרעתי כהמום. לקח לי זמן לחזור למציאות. לא ששתיתי או משהו, פשוט הייתי קצת חולה, והראש התרומם כבלון הליום להזיות חלומיות

בבמה מאז 7/10/00 23:41 

אופק אור

/

לידת המלאך

481827

שירה

אינו מאיר את הנצח - אפל כוכבו לא שר גורלות - דומם סיבובו ואהבה יחידה הוא בורא אהבת היחיד מתנת יקרות בין צלילי הצללים.

בבמה מאז 7/10/00 23:40 

אופק אור

/

המלאך שלי

481828

שירה

אני מתוך עייפות של מרור זוהר מבפנים, לשמע ילד אחד מלאכי מודה לי בשמי ואוחז בכל נשמה ילדותית וקטנה

בבמה מאז 7/10/00 23:40 

אופק אור

/

הגלגול

481829

סיפור קצר

הסכיתי לנחשים ילדה פעוטה, הם יודעים את שנסתר מהעין. בעבי אפלולית מלחשים הנחשים על סודות הארץ האדומה, אשר שוכנת מעבר לשמיים.

בבמה מאז 7/10/00 23:40 

אופק אור

/

כובע בובת הטרול

481830

סוריאליזם

 

סיפור קצר

עשן סגלגל, חיוור כמו הרוח, החל להתנדף מהחור וביחד אתו החום הפוקע מהבובה כבה. עכשיו עיניה זוהרות באור ירקרק, ויכולתי להבין שהן בוהות במשהו אחד - בעלה ירוק קטן, של עץ צפצפה.

בבמה מאז 7/10/00 23:40 

אופק אור

/

ליד תחנת הרכבת

481831

משל

 

סיפור קצר

ליד תחנת הרכבת, שם היא גרה, גדלו להם שני עצים. בסוף האביב, אז היא חייה, הם פרחו. האחד בצבעי סגול והשני בצהוב בוער. בכל פעם שעברה תחתם, בדרך לרכבת, הרגישה כמו שני הצבעים המשלימים הללו משתלבים אחד בשני ויוצרים קשת אור מעליה.

בבמה מאז 7/10/00 23:38 

ארז רונן

/

עשר דמעות

481832

סיפור קצר

זה היה הקטע החדש של הערסים בבית ספר שלו, להוריד את המכנסיים של האנשים. תמיד הם הלכו בהפסקה הגדולה בחבורה, חיפשו קרבן וכשמצאו אותו הם באו מאחוריו והפשילו לו את המכנסיים במהירות. רק שלשום הורידו לחבר הכי טוב שלו את המכנסיים.

בבמה מאז 7/10/00 22:47 

הצנחן

/

שתיקת הסלעים

481833

שירה

את מלמול הקוצים שהשחירו הלילה, שדות מרעה רחבים יבשים, מכלה הדליקה, לא נראית אך קרובה-

בבמה מאז 7/10/00 22:24 

נועיה וולק

/

פמיניזם

481834

פרגמנט

פמיניזם הוא לא בהכרח דבר רע...

בבמה מאז 7/10/00 22:23 

רועי ברנר

/

סיפור לראש הפתוח, אבל אל...

481835

סיפור קצר

יום שלישי, אמצע השבוע, שכבתי בבית, קמתי בנשימה אחת, אפילו לא העזתי להביט בשעון, מה הטעם לדעת את הזמן שאין לו משמעות?, מה חשוב יותר מ...כבר הזמן שאין לו משמעות.

בבמה מאז 7/10/00 22:23