נץ המצוי

/

אהבה נבזית

481816

אהבה

 

שירה

כותרתה הממולחת דקיקות חיוכה הבלעדי אני מוצא, עדנה לבלותה

בבמה מאז 30/10/00 5:07 

עידן כספרי

/

העצם היפה מכל

481817

מסה

לשם מה אנחנו יוצרים? האם כדי להגיע לרגעינו האחרונים שנהרה של סיפוק מונחת בזוית פינו? הרי כל חיינו אנו עסוקים באלפי מהלכים קטנים שתכליתם אחת: עוד רגע של קיום... האם ישנה משמעות מעבר לזאת?

בבמה מאז 30/10/00 5:07 

נרקיס סרוצ'י

/

אל חוש הזמן

481818

שירה

מכוניות טסות במהירות של 220 קמ"ש ואתה הזוי פוסע לתוך ערפילי החוש פוסע

בבמה מאז 30/10/00 5:07 

דפנה רוזנצוייג

/

בת מלך הים

481819

שירה

אני, כמו בת מלך הים, לא נותנת לאף אחד לסרק מחלפותיי ולנעוץ בהם צדפים.

בבמה מאז 30/10/00 5:03 

אורן גרצמן

/

המאזנים

481820

מדע בדיוני

 

סיפור קצר

רוע, יש לציין, פשוט מאוד גדל על אנשים, נדבק אליהם בצורה של גידולים תת אטומיים. זיהומים סביבתיים או זיהומים נפשיים של אנשים בעלי גידולים כאלו יכולים להשפיע על כל אחד ואחת מאתנו. הרוע הוא לא יותר מתופעה כימית פשוטה, כמו כל מחלה אחרת הניתנת לריפוי...

בבמה מאז 30/10/00 5:03 

דפנה רוזנצוייג

/

מנת יתר של אושר

481821

שירה

מנת יתר של אושר במבטך הכלבלבי. אני רוצה להיכנע ללהטוטי מלותיך, שירצו אותי לכמה רגעים. ניסע ללונדון כדי שתוכל לאהוב אותי יותר משאוכל לאהוב אותך אי פעם.

בבמה מאז 30/10/00 5:02 

אירית רוס

/

נשמת חורף

481822

שירה

עלה אחד בודד נושר לו מעץ החלומות שביב תקווה בצורת ענן מתאדה לו משמי דמעות חלום שבור שמחפש מרפא אבל לא יודע אצל מי ומכל התקוות הכי שבורות, הכי שבורה זו אני

בבמה מאז 30/10/00 5:01 

רותי הפלר

/

שקט בחדרי

481823

שירה

שקט, שקט בחדר רק אני במיטתי שוכבת מסתכלת, מתבוננת וחושבת...

בבמה מאז 30/10/00 5:00 

יפתח בראודה

/

האיש שאתכם

481824

שירה

בסביבה הומוגנית עם כל מיני סוגים של אנשים, קיים לכם סיכוי לפגוש אדם מתאים.

בבמה מאז 30/10/00 5:00 

הלל הזקן

/

סיפור

481825

סיפור קצר

"אני עומד לספר לך סיפור" אמרתי. שכבנו במקום שונה בזמן אחר והמיטה חרקה. "אני לא מבקש הרבה, רק שתקשיבי"

בבמה מאז 30/10/00 5:00 

הלל הזקן

/

כללי המשחק

481826

סיפור קצר

זה כל-כך התאים לה ללכת עם השיר ההוא עד הסוף. בבוקר השמיני בדצמבר, ערב ב' כסלו, היא קפצה מהגג השקט של הבניין אל הרחוב הסואן, וצבעה אותו באדום.

בבמה מאז 30/10/00 4:58 

שרון ליפז

/

רגעי קסם

481827

שירה

כבר שנים אני תקועה שם, בין קסם לתקווה, בין המוני אדם, עטופה כמוהם, במתכת וזכוכית. כל בוקר מנביט בי רעיונות חדשניים לפתרון בעיות התעבורה, שבין קסם לתקווה.

בבמה מאז 30/10/00 4:47 

שרון ליפז

/

תבונה טהורה

481828

סיפור קצר

בשעה ארבע בדיוק נפתחה דלת הבית המבודד ואדם רזה לבוש בקפדנות פסע ויצא ממנה. הוא העיף מבט מהיר אל השמיים, וירד בעשר המדרגות אל רחבת החצץ. נעליו השמיעו חריקה שרעמה באוויר השקט של אחר הצהריים הסתווי והרטוב.

בבמה מאז 30/10/00 4:47 

דודי לוי

/

זר

481829

מדע בדיוני

 

סיפור קצר

"אתה חושב שאי פעם נגיע לירח ?" שאל אותי לפתע חי, עיניו נוצצות מהתרגשות. באי רצון התקתי את מבטי מלוח המשחק והשבתי אוטומטית "מה זאת אומרת? , הרי הגענו לפני 30 שנה, ניל ארמסטרונג- ".

בבמה מאז 30/10/00 4:44 

הלל הזקן

/

הם לא יבינו

481830

סיפור קצר

עודד הוא בן-אדם מוזר. זאת אומנם קביעה חד- משמעית ומוקדמת מדי, שניתנה מנקודת מבט סובייקטיבית, אך בתור ההוגה, הקובע והרושם של הסיפור, או במילים אחרות, בתור האלוהים של הסיפור שלי אני קובע כי עודד הנו אדם מוזר.

בבמה מאז 30/10/00 4:42 

הישודג משה

/

למה בגלל מה?

481831

סאטירה

 

מחזה

[חייל ישראלי לבוש מדי צה"ל יושב ליד שולחן קטן, עליו מונח עיתון, מולו כיסא פנוי] [נכנס: חייל ערבי בעל חזוק ספק ערבית ספק יהודית, במדי שיטור הערביים] ישראלי: או,אהלן.

בבמה מאז 30/10/00 4:42 

אנה ליפשיץ

/

מטווח

481832

שירה

"לעמדת מוצא חזרי!", מתכנסים לתוך עצמנו, כולנו - בתנוחת עובר.

בבמה מאז 30/10/00 4:41 

אנה ליפשיץ

/

שיחת חולין

481833

סיפור קצר

הוא אחז בי. הרגשתי שאצבעותיו רועדות. מעניין מדוע. אחיזה של פחדנים. או אולי של רומנטיקנים חסרי תקנה. אני לא בטוחה. לאט ובזהירות הוא מקרב אותי לפיו. רק אחרי הלגימה הראשונה אני אדע בדיוק איזה מין טיפוס הוא. הוא ממש מסקרן אותי. לא יודעת למה.

בבמה מאז 30/10/00 4:41 

ג'ני שלאקמן

/

דיכאון-מוקדש ליואב זהבי ז...

481834

שירה

ער אני רק בלילות, כמו ערפד בודד. בלילה יש שקט, דממה. נישארת רק מחשבה ערומה, אף אחד לא מנסה לעודד.

בבמה מאז 30/10/00 4:37 

ג'ני שלאקמן

/

הפוך על הפוך

481835

אהבה

 

שירה

המנורה כבר לא דולקת, בבוקר הפסיק להיות אור. אי הבנה משתקת, ההגיון שהפסיק לעזור. כשכולם לובשים שחור, אתה שולח גלויה לבנה, וכשכולם ניהיים טיפשים, לך נישארת תבונה.

בבמה מאז 30/10/00 4:37