דרור ולדר

/

גלדיולה

481816

שירה

ענפי גלדיולה שגוזמת ,יונה וולך, צועקת באוזני. ואני רוצה ללחוש חזרה "גם אני יונתן".

בבמה מאז 3/10/00 10:28 

דרור ולדר

/

בלדה לשוטר

481817

סיפור קצר

שתיים בלילה, פינת עמק האלכוהול, הוא יושב מאחורי הניידת עם אקדח לייזר. לא אמיתי, מאלה שמודדים מהירות. מחכה לאיזה עבריין במאה קמ"ש. בינתיים לא עוברת אף מכונית. רק הוא לבד. הוא והאיש האדום מהרמזור של ההולכי הרגל. מזמזם לעצמו "כל הרחובות כבר ריקים, הסמטא...",

בבמה מאז 3/10/00 10:22 

מאיה גולדי

/

להתרגל

481818

שירה

בהיתי בתקרה שהפכה לצהובה עם השנים לאט לאט יכלתי לראות דרכה, ראיתי את העננים, השמיים התמימים למראה, שהתגלו לנגד עיניי לא יכלו לתאר את האנשים שהיו שם לפניי. אין מילים או אפילו מילה שיכולה לתאר זאת ביתר קלות אין אף אחד המסוגל לכזאת התרגלות.

בבמה מאז 3/10/00 9:58 

עומר בת

/

להיות פגיעה

481819

שירה

לאהוב מעולם לא היה קל לאהוב בצורה עיוורת לא היה בתוכנית לאהוב בלי לחוש אותו לצידי לא נראה אפשרי ללא מגע ,ריח ,דמות -נראה דימיוני לדעת אדם בנבכי נשמתו לעומקו לנשום אותו יום יום

בבמה מאז 3/10/00 9:43 

עודד רלר

/ The age of innocence 481820

שירה

A glance of reassuring sympathy smile that revives the coldest of hearts a laughter to bring boundless joy to those blessed to hear it

בבמה מאז 3/10/00 9:38 

אסף ברקת

/

אני כותב את השירים

481821

שירה

אני כותב את השירים כשם שהנוהג בלילה נאחז בכביש דרך סימוני הצד

בבמה מאז 3/10/00 6:54 

אלכס לברקין

/

דיאלקטיקה חריפה או טרגדיה...

481822

שירה

"היכונו, היכונו" - מכריז הכרוז, "אריסטו ודיוגנס", - מעגן החצרן כמוסיף. קיבולת ארס דיון לא ידע האדם, חבית ונר למציאת הישר, לא ידעו חושבים, יוונים, אף נאורים מדוע פניו - ב'פדרוס', אחר- ה 'הומינם קרו', בולשים.

בבמה מאז 3/10/00 5:34 

אלכס לברקין

/

אוסף הבולים

481823

שירה

ארבעה בולים מספרים סיפורם. החתול הכתום סומר פרוותו להפחיד, כקיפוד רומני חושף את שיניו להרהיב, שפמו השחרחר, נוצץ לו בפני הקהל, מטאטא חיילים לפתח קברם, מצעד כבוד, פינוקו של עריץ מתוסכל.

בבמה מאז 3/10/00 5:31 

אלכס לברקין

/

כלבים לאור ירח

481824

שירה

כיסא המהגוני האיתן - האדמדם, מעל האכסדרה נד ונד כמפלל עברי, בצרימות מעטה של התרופפות השבבים, חיבוריו ממענים להינתק - "אללי האומץ".

בבמה מאז 3/10/00 5:30 

אלכס לברקין

/

אשת חיל

481825

שירה

רואה למולי חדר מנוחות, מדחום הדוחס לפיו פטירות. מידוע יסודות ההפקר, למענו ולמענם, כי הדחיקו, עם מות הבן, עם מות האב והילד, נותרה האם בבדידותה המגושמת.

בבמה מאז 3/10/00 5:27 

אלכס לברקין

/

מומנט פסיכולוגי

481826

שירה

המשמעות הרחבה של מושג, הניכור הנה בעבר - 'שיגעון'. המשמעות העכשווית, האופיינית של מושג הניכור הנה כיום - 'נוכרי'. איש בחלוק לבן, משולל הבנה, טבוע וגוסס במוזרויות האדם החולה, פרכוסים, ניתוקי מחשבה, והוא, לבדו - "הציל את נפשי מקורסקוב האכזר".

בבמה מאז 3/10/00 5:26 

אלכס לברקין

/

חצאי אמיתות

481827

שירה

מהמרים שנונים כחודו של קרחון, ייסובו רעבים ככרישים סביב אמת. לנגוס בבשרה, לבתר את גופה, למצוץ כצוף הדם הנוטף מליבה.

בבמה מאז 3/10/00 5:21 

אלכס לברקין

/

קומולו נימבוס

481828

שירה

מכונה אטמוספירית, שכבות מתקתקת, עין חזאי - צופה ודרוכה לבאות, תרועות חצוצרה - לבואה של סופה, ומקדם ענני עפר נימבוס.

בבמה מאז 3/10/00 5:20 

אלכס לברקין

/

קול הגבירה

481829

שירה

בכמה מילים עוד אשוב לתארה, שפתותיי יבשות אך לשאול, וברכתה, פני מסכה נסתרת, תשוב לדלתי מידי ערב לחרוז.

בבמה מאז 3/10/00 5:19 

אלכס לברקין

/

נופים קסומים

481830

שירה

תפזורת גחליליות סגולות, לצד עצי שיטה ומחט, עצב ברכיי הנדודים, ירהיב משטח שדות.

בבמה מאז 3/10/00 5:17 

אלכס לברקין

/

מדבריות

481831

שירה

אי אך ניתן דמיון ביד הנחיצות, פירורי זהוב לצד אחוות התפילות. ניתן הרגע לעמוד - יציב, להתבונן, איחוד החול, תלים, מוזרויות, ניצוץ תקווה, מרות צמא, אין חול - אין חול - אך עדן ומעיינות כטוב.

בבמה מאז 3/10/00 5:17 

אסף ברקת

/

רחוב בצלאל, ירושלים (פריד...

481832

שירה

הכחולים-הסגולים של רחוב בצלאל: תריסים סגורים בין ערביים גם הם יכולים לגלות חיוך מאושר.

בבמה מאז 3/10/00 3:38 

אסף ברקת

/

מיץ פטל הצעיר

481833

סיפור קצר

כעבור מספר דקות, שוב נמצאתי לבדי; בצד אחד משבילי היער, עמדתי והקאתי. שני שפנים חצו במרוצה את השביל ונעלמו בין השיחים. שאגה רחוקה של לביאה מיוחמת עלתה מרחוק אל השמיים. ואני הקאתי.

בבמה מאז 3/10/00 3:17 

אסף ברקת

/

המרד הרומאנטי והמוות

481834

מסה

נדמה לי שג'ק קרואק - סופר דור הביטניקים וממבשרי דור ההיפים שבא בעקבותיו - היטיב לבטא בספרו "בדרכים" לא רק את הקול המורד, אלא בד בבד (וביתר שאת) גם את הפיכחון, האירוניה העצמית והייאוש הנלווים אליו

בבמה מאז 3/10/00 3:08 

אסף ברקת

/

רחוב קינג ג'ורג', ירושלים

481835

שירה

העיניים מסיעות את הירח אל מעבר לבניין אשר סוגר על השמים

בבמה מאז 3/10/00 2:37