|
<<סוף הרשימה
< עמוד הבא
עמוד קודם >
התחלה >>
י.ר. פורטנוי / האופטימיסט 481816סיפור קצר והוא עומד שם כמו איזה משה רבנו בפוזה הירואית ושקטה ונחושה
ורגועה ושלווה ומלאת ביטחון, לא מחייך כי אין צורך אך גם לא
זועף כי על מה יזעוף? אבל הוא לא משה רבנו ולא הייתה שום יציאת
מצרים, ושום "שלח את עמי" כי לא היה מי שישלח, ובטח לא מי
שידרוש זאת. |
בבמה מאז 31/10/00 3:41 י.ר. פורטנוי / יש שמועה 481817פרגמנט יש שמועה, אני לא יודע מי הפיץ אותה. אתם יודעים איך זה עם
שמועות- הן עוברות מפה לפה. |
בבמה מאז 31/10/00 3:39 י.ר. פורטנוי / לאוהליך ישראל 481818שירה לאוהליך ישראל
עתה ראה ביתך דוד
וילך ישראל לאוהליו |
בבמה מאז 31/10/00 3:39 י.ר. פורטנוי / רצון האל, היא אמרה 481819סיפור קצר היא אמרה שזה הכל מאלוהים, ואני, שלא יכלתי לעצור את עצמי,
אמרתי, מה זה בכלל קשור למייקל ג'ורדן. היא לא צחקה, למרות
שאני דווקא כן, ככה זה, אני תמיד צוחק מהבדיחות שלי, והיא גם
בד"כ, אבל לא אם הן קשורות לכדורסל או אם היא בדיוק רצינית,
וזה היה דאבל. |
בבמה מאז 31/10/00 3:36 י.ר. פורטנוי / שכחתי 481820סיפור קצר זה לא היה קורה אם לא הייתי שוכח. אם לא הייתי שוכח אותו.
המסכן הזה נשאר שם לבד, בוכה בגשם. ואני, אני שכחתי אותו. לא
בכוונה- אני הרי מה זה אוהב אותו. בטעות. בלי כוונה.
מסכן. לבד, בגשם, עם כל הדפוקים האלו שמסתובבים ברחובות. |
בבמה מאז 31/10/00 3:34 י.ר. פורטנוי / שם דבר 481821סיפור קצר פתאום, בלי שם דבר של הסבר, הופיע מולנו 'וו'. לא וו תלייה, לא
הבמאי ג'ון וו, לא ההברה וו, אלא האות. האות 'וו'. כמו בכיתה
ו', כמו ב"והיא שעמדה", כמו ב"ולנטינו". 'וו'. הוא חייך. |
בבמה מאז 31/10/00 3:32 נועה ולנר / סופרת 481822סיפור קצר כתבתי המון סיפורים, לפחות שבעים, חצי מהם היו על ילדה אחת
שרוצה להיות סופרת , והחצי השני היה סתם-על איזה ילדה שמחפשת
את ההורים שלה. |
בבמה מאז 31/10/00 3:28 לימ לימ / הסיפור הראשון שלי 481823סיפור קצר טוב, הכל מתחיל כמו כל סיפור רגיל ונדוש, כי זה באמת היה
אחר-צהריים חם, לח והביל.
נעה (לא בת 17) אלא בת 21 - חיילת משוחררת ומשועממת, החליטה
סוף סוף לעשות משהו מועיל עם עצמה |
בבמה מאז 31/10/00 3:22 שחר אור / שמחת אוגוסט שלי 481824שכול שירה האדמה באוגוסט חמה.
כאשה נפתחת לקבל
שארית זרע מוטמן בתוכה. |
בבמה מאז 31/10/00 3:18 הישודג משה / לא שזה משנה 481825סיפור קצר אני מרגיש כל כדור וכדור מפלח דרכי, כל פיסת בשר שנקרעת ממני.
עוד צעד, והם בטח ירו כבר יותר ממאה כדורים. |
בבמה מאז 31/10/00 3:13 הישודג משה / Ballad for the lost 481826שירה This is the ballad for the lost
Profound as you may be
Imperfect as it is
This is the ballad for the untrue |
בבמה מאז 31/10/00 1:43 ציפי / חברה שלי שירה 481827שירה חברה שלי שירה
יש לה חבר
הוא בן חמש עשרה
לא יותר |
בבמה מאז 31/10/00 1:42 ציפי / אחרי 481828שירה שברתי צלחת וכמה כוסות
אמא נכנסה מיד בצעקות... |
בבמה מאז 31/10/00 1:42 ציפי / אני מרגישה שאני 481829שירה את אופיי וגופי לקבל לומדת |
בבמה מאז 31/10/00 1:42 אנדריי האבת' / שוכבת על מיטתו 481830פרגמנט שוכבת על מיטתו, התקרה נראית כמתרחקת ממני והלאה. חוטים של עשן
נשזרים בין עיני לבינה. טיפות דם מכסות את הקיר עליו אני
נשענת. ציור דואב ותמונות ובכי. |
בבמה מאז 31/10/00 1:41 אז ישיר / אין לנו אופי... וזה כל כך... 481831אהבה שירה זה לא אני,
כבר יומיים...
זו גם לא את,
לפחות לא האחת שחשבתי שאת... |
בבמה מאז 31/10/00 1:40 אנדריי האבת' / תפוזים 481832סוריאליזם סיפור קצר כשהכל נגמר והוא כבר מת, התחלתי לסחוט לו את התפוזים (אלו
שגדלו לו בין השינים). הם היו גדולים וכתומים והדיפו ריח חמוץ
למרחק של כמה עשרות מטרים מהפה שלו. |
בבמה מאז 30/10/00 19:17 אז ישיר / תתחיל לחשוב... ומהר! 481833פרגמנט הילד שמולך... לא יחזור היום הביתה, כי אין לו לאן.
והילדה שעלתה על האוטובוס לצידך, מנסה לשכוח כל היום זכרונות. |
בבמה מאז 30/10/00 18:57 אז ישיר / תקשיבו... תקשיבו!!! 481834פרגמנט כאב.. לא שומעים. מחשבות ... לא רואים. הרהורים... לא יודעים.
ואת הרמזים שלך אף אחד חוץ ממך לא מבין... |
בבמה מאז 30/10/00 18:45 אנדריי האבת' / משאלה 481835קובץ שירים שירה כצללים שפתותיהם הקדושות נעות בגמישות כמעט נוזלית.
לשונן בוקעת את משמעות המילים
ומאוויהם מתנפצים על הקרקע. |
בבמה מאז 30/10/00 18:45
<<סוף הרשימה
< עמוד הבא
עמוד קודם >
התחלה >>
|
|
"אומנות
הליקוק"
סוכריה עושה
פרסום סמוי לספר
שלה |
|
