אלי סגל

/

היום יום הולדת

478135

מונולוג

והנה אני, מלך העצות ביום הולדתי ומה אעוץ לעצמי ביום שכזה ? מה אגיד ממה שאני יודע או חושב ? האם עלי לחשוב למה אני צריך לחשוב ? האם עלי לחשוב למה רק אני תמיד אוהב ?

בבמה מאז 31/1/01 9:11 

אלי סגל

/

הקופסה

478136

מונולוג

זה כמו למצוא את הדבר הכי יפה בעולם אותו דבר שאליו ערגת כל החיים אבל הוא נמצא בתוך קופסא קטנה

בבמה מאז 31/1/01 9:02 

דה ניו נמבר טו

/

אני לא שלילי

478137

אכזבה

 

שירה

כולם אומרים לי שאני שלילי שאני רואה את העולם דרך משקפיים שחורות שאני כל הזמן רק מזיק לי שאני כל הזמין מכניס את עצמי לדכאונות

בבמה מאז 31/1/01 8:57 

יושי ינון מיטסו

/

אבנר ומסעו התכליתי לפסגת...

478138

מקאברי

 

סיפור קצר

גיליתי שאם נופלים, אהה, סליחה, קופצים, מפיסגת האוורסט, מהצד התהומי שלה, מגיעים בסוף לכזאת מהירות, שהאנרגיה הנצברת מטיסה אותך ישר למימד אחר, הנקרא מימד גן העדן.

בבמה מאז 31/1/01 8:50 

מרב איי

/

עד הגבול הדק

478139

שירה

מתוח החבל עוד מעט יקרע אתה משחק באש הדוד עוד מעט יתפוצץ

בבמה מאז 31/1/01 8:38 

מרב איי

/

קרניים

478140

סיפור קצר

עצמתי עיני מפניהן ולא יכולתי שלא להזכר בקרני האור של המכונית שבאה לקחת אותו בדיוק לפני שבועיים. מזל הוא לא היה בבית. הם חיפשו אצלו, עשו בלגן אבל לא מצאו כלום. נשמתי לרווחה ופתחתי את החלון

בבמה מאז 31/1/01 8:36 

מרב איי

/

פצפוצים

478141

סיפור קצר

אחרי שהוא נרדם הלכתי למטה לחצר. ישבתי על הספסל שהוא הכי אוהב ונזכרתי איך קלטתי במבט אחד שזה המקום האהוב עליו ביותר בבית. אני זוכרת איך התרגשתי אז ועכשיו אני מרגישה שוויון נפש מוזר.

בבמה מאז 31/1/01 8:32 

ירדן נ

/

מחשבות על מוות

478142

סיפור קצר

ואז מת ילד מהחוג שלי. היה איזה חופש, וכשחזרנו לא הוא ולא אחותו באו שבוע. אחרי שבוע אחותו באה והיא כל הזמן הייתה סגורה כזאת ועצובה. כששאלתי למה סיפרו לי שאחיה נדרס. באותו הלילה שכבתי ער במיטה (הייתי בן איזה 9) וניסיתי לחשוב עליו, אם טוב לו שם, אם יש בכלל

בבמה מאז 31/1/01 8:31 

מרב איי

/

ניצוצות

478143

סיפור קצר

הוא מדומה בעיני לאש המושכת פרפרים בלילה אפל, הם נלכדים באורה המחמם וזה היא אוחזת בכנפיהם והם נלכדים לתמיד, באין מכוחם להשתחרר מכישופה המופלא ומהופנטים מאורה המרצד בשובבות כשדונים.

בבמה מאז 31/1/01 8:30 

מרב איי

/

שריטות ושפשופים

478144

סיפור קצר

רק כשהגיעה הביתה אתמול בערב הרגישה רצון להביט ביד שנתפתחה עליה גרדת איומה. שריטה ארוכה ואדומה נחרטה לאורך זרועה. בתדהמה הביטה בעצמה במראה. כזאת אני? חשבה ואז ניערה את ראשה בביטול. זה בטח בגלל הלחץ. הרי המנכ"ל של "שולמית" הגיע והלחץ של היום בבוקר...

בבמה מאז 31/1/01 8:19 

איתי גרופר

/

החגיגה שלא נגמרת

478145

סיפור קצר

לא חשבתי שאוכל להכאיב לו יותר משהכאבתי, אבל לא רציתי לקחת סיכון. אחרי שניפצתי לו את הבקבוק הריק על הראש, גיליתי שהבקבוק לא היה לגמרי ריק. זה קצת ציער אותי. הוויסקי הזול שנשבר על ראשו היה יכול באותה המידה לצלול לגרוני

בבמה מאז 31/1/01 7:57 

עומר גולן-גינזבורג

/

מכתב לאדם שהציל את החיים...

478146

שירה

אתה, במכונית ספורט אדומה ומנוכרת למראה, אתה, עם מישקפי השמש והגג הניפתח, אתה, שנסעת בנתיבי איילון בשעה ארבע לפנות בוקר ביום חמישי האחרון,

בבמה מאז 31/1/01 7:42 

נועם גונן

/

מה עובר עלינו?

478147

אכזבה

 

שירה

אם את זוכרת את השיחה, כשאמרת שאותי את עדיין צריכה, וביקשת להיות ביחד, ולשכוח את הכאב. אם את אומרת שאת לא שמחה, ולא מאושרת, בלילה בוכה, לא רוצה לחיות בפחד, עם הפצע שבלב.

בבמה מאז 31/1/01 7:39 

ירדן נ

/

סליחה

478148

סיפור קצר

אני מתנצל

בבמה מאז 31/1/01 7:38 

מרק אלן

/

הילד כבר בן 8

478149

הומור

 

שירה

זהו סיפור מצמרר על ילד בן 8 שלא קיבל חינוך ממש טוב... כי הוא אנס את אביו

בבמה מאז 31/1/01 7:38 

מרק אלן

/

יהודים רצים בחושך

478150

פואמה

 

שירה

יהודים רצים בחושך הם נתקעים בעמודים

בבמה מאז 31/1/01 7:37 

ארז רונן

/

א.ש נגד א.ב

478151

מסה

תנו לי לספר לכם סיפור. זה סיפור על יריבות, סיפור על מאבק, אבל יותר מהכל, זהו סיפור על בית-ספר. הסיפור, אגב, דמיוני. כל קשר בין המתרחש כאן לבין אירועים אשר היו במציאות, מקרי בהחלט.

בבמה מאז 31/1/01 7:35 

נעמה גלעדי

/

הייתי רוצה 1

478152

שירה

היא מרחפת מעל המים הרדודים צוללת בעמוקים

בבמה מאז 31/1/01 7:33 

נעמה גלעדי

/

זמן טוב לנשילה

478153

שירה

אני מתרגשת לפעמים מהרגעים שלי עם עצמי

בבמה מאז 31/1/01 7:25 

סער קורן

/

כל הבדידות הזאת

478154

ייסורים

 

סיפור קצר

ת עצר בפתחו של בניין רב-קומות, ונכנס אליו. הוא עלה במעלית עד לקומה האחרונה, חיפש ומצא עלייה לגג. אז, עלה לפסגת הבניין. משם השקיף בסיפוק-מה על הכיכר שניבטה מלמטה. השעון הענק שניצב על בניין ממול הורה על דקה לחצות. כמעט והתרווח. אבל לבו נצבט.

בבמה מאז 31/1/01 7:24