ליאור נרקיס

/

חברי שהלך

475710

שירה

חברי, חברי היכן הלכת כי מי יספר מעלליך כמקודם הרי כי לא היו בחייך הקצרים כי לא התמדת בחיים ונטשת כי לא אחזת באוצרם

בבמה מאז 1/4/01 23:28 

שוהם אופיר

/

משבר

475711

שירה

כשהזמנים טובים מוקף בחברים מחפש קצת שקט קצת שלווה אבל כשקצת נהיה קשה פתאום נשאר לבד ובלב תחושה של אכזבה בתוך הלב בדידות שמעיקה מעניין איך שפתאום הבדיחה לא מצחיקה

בבמה מאז 1/4/01 23:25 

שוהם אופיר

/

אלוהי המת

475712

שירה

את אלוהיי המת קברתי בגינה את אלוהי המת שמתי בפינה ברחתי אל עצמי בחרתי במותי כי טוב הוא מחיי כל עוד אלוהים שם חי

בבמה מאז 1/4/01 23:23 

שוהם אופיר

/

מוכרים את גן-עדן

475713

שירה

מוכרים את גן-עדן ולאף אחד לא אכפת ואלוהים יושב סגור ושתקן כנראה שגם הוא מכר את נשמתו לשטן

בבמה מאז 1/4/01 23:21 

שוהם אופיר

/

געגוע

475714

שירה

את כל השירים כבר שרפתי מזמן את כל מה שכתבתי לה הלהבות לקחו איתן

בבמה מאז 1/4/01 23:13 

שוהם אופיר

/

מדיניות הסמוך והשלכותיה

475715

סיפור קצר

מכירים את זה שאתם מפרקים משהו בבית ואז אחרי עמל של שעות רבות כשסופסוף סיימתם את התיקון המסובך במהלכו התייאשתם מלמצוא אי פעם את הבעיה במכשיר ולבסוף מצאתם אותה תיקנתם וסגרתם את כל המכשיר חזרה שוב בעמל רב וביגון עמוק אז כמו משום מקום צץ לו המניאק הקטן הזה

בבמה מאז 1/4/01 23:12 

שוהם אופיר

/

הילד שבי

475716

שירה

לפעמים הילד בתוכי צועק אבל כמעט אף פעם הוא לא צוחק ולפעמים לילד בתוכי כואב אבל אף פעם הוא לא בוכה

בבמה מאז 1/4/01 23:12 

דנה בן נתן

/

אתה מוזמן

475717

שירה

עכשיו, אני בפשטותי. אתה מוזמן לבוא להריח שערי, גופי.

בבמה מאז 1/4/01 22:16 

עמר אורי

/

דורי מנור - אוהב גרביטציה...

475718

מסה

(פורסם כטור אישי בגיליון מס' 3 של "דג-אנונימי?") בשורות הבאות אני מתכוון לעסוק בשיר "הזמן האמיתי (שירת הגרביטציה)" של דורי מנור, מתוך מגמה לגלות מה יש לו לומר על הפולמוס הנושן זך-אלתרמן ועל הפולמוס המתחדש זך-מנור.

בבמה מאז 1/4/01 22:15 

דנה בן נתן

/

האם?

475719

קצרצר

 

שירה

ערך הקול ערך המתח ואם אשמע קולך (לא שמעתי?)

בבמה מאז 1/4/01 22:11 

דנה בן נתן

/

עין הרע, ונגדה

475720

שירה

אולי בעצם לא כדאי אולי בעצם זה חבל אם אחשוב שזה קרוב בידיי.

בבמה מאז 1/4/01 22:09 

ורה בוגמאייר

/

הבאר הריקה

475721

סיפור קצר

""מהיום הראשון שראית אותו ידעת שבחור זה עומד לאכזב אותך, ובגדול" הטיפה לה אסנת. "כן, ידעתי" היא ענתה בקול חלוש ועם זאת בטוח בנוקשותו ובהברותיו הברורות הנעות להן בקצב טכנו מינימליסטי "ובכל זאת, לא יכולתי לעצור את עצמי", לא יכלה לעצור את עצמה מלגרור את רגל

בבמה מאז 1/4/01 21:42 

דקלה אור

/

מגדת העתידות

475722

סיפור קצר

"את הולכת להתגייס לצבא או לנסוע לטיול ארוך?" את לא אמורה לדעת את זה לבד ?"שאלתי "תזהרי שם ..תזהרי הרבה" לחשה והחלה לרעוד

בבמה מאז 1/4/01 21:41 

בסעוד שחל

/

אלטעזאכן

475723

סיפור קצר

כל החיים היא נתנה לכולם, החיים לקחו לה לאט-לאט, ביס-ביס. בלי לדעת הרבה הכרת תודה היא כמעט סיימה את חייה. כמו חיה שמריחה את המוות, ברגע האחרון, נעמדה על שתי רגליה האחוריות; צהלתה הזקנה יצאה ממנה כאילו היתה שם מאז ומעולם, מחכה להתפרץ.

בבמה מאז 1/4/01 21:29 

סאמוואן נו-וואן

/ Alone 475724

בדידות

 

שירה

a world full of people & still i'm on my own looking for companionship so on the trip won't be alone

בבמה מאז 1/4/01 21:27 

נטע דה דארק

/

נשמות אחיות?!

475725

מונולוג

לפני כמה ימים, כשנכנסתי לאיי סי קיו, פגשתי באחד, קראו לו ניר, הוא בדיוק נכנס כשאני הייתי צריכה לצאת, מאוד רציתי לדבר איתו, אז נתתי לו את מספר הפלאפון שלי, שיתקשר מתי שהוא, 10 דקות אחר כך הוא התקשר, דיברנו בערך שעתיים, למדנו להכיר אחד את השניה מעולה.

בבמה מאז 1/4/01 20:57 

יובל בלגור

/

פיצה

475726

סיפור קצר

היא היתה קצת יותר מיוחדת כשהיא זינקה (בעזרת קימוט של עצמה), מהתבנית והחלה לרוץ(טוב, לקפץ) לכיוון הכללי של הדלפק, לא איבדתי את עשתונותיי, רצתי אחריה עם המסור הקטן. היא היתה די מהירה יחסית לפיצה.

בבמה מאז 1/4/01 20:52 

צחי גברעם

/

לפני שבע שנים שברתי מראה

475727

מצב

 

שירה

התקופה האחרונה הייתה ממש נוראה

בבמה מאז 1/4/01 20:41 

דנה בן נתן

/

חלום בלהות

475728

כמיהה

 

שירה

הוא הופיע ללילה שלם. פחדתי להאמין שהוא שם שמחתי שזה אתה ולא אחר. פתחתי את עיניי, ואין.

בבמה מאז 1/4/01 20:23 

נמרוד אבישר

/ The Fortunate Son 475729

ייסורים

 

סיפור קצר

הייתי אדם ללא חברים. השתעשעתי לרגע ברעיון של ללכת אליה , אבל לא יכולתי. לא ככה. את שארית הלילה ביליתי על ספסל. אפילו אז לא יכולתי לבכות. נעשיתי אטום. אז ביליתי איזה שלושה שבועות על הספסל הזה, עד שיום אחד באו שוטרים והחזירו אותי הביתה. ההורים שלי דאגו נורא

בבמה מאז 1/4/01 20:22