קריפטון היבוסי

/

הגן

475423

שירה

את כמו צמח מוגן, מותר להסתכל ואסור לגעת, זה עושה לי עצוב, כמו תמיד, את יודעת. ואני, כמו צמח בר פשוט, סתם אחד, מסכן ונחות, כולם דורכים עלי, וקוטפים את היותר טובים,

בבמה מאז 2/4/01 7:40 

קריפטון היבוסי

/

רוצה שינוי

475424

שירה

אני רוצה לברוח, להתנתק מהכל, נורא קשה, לצבוע קיר גדול עם מכחול, לנסות להסתיר את הכתמים, וכל משקעי העבר, לסתום סדקים ולצייר את המחר.

בבמה מאז 2/4/01 7:39 

נועה זיל

/

מפתחות חלודים

475425

סיפור קצר

אני מעוררת רחמים. חייכתי. ואם כבר מעוררת רחמים, אז עד הסוף, הרמתי את הכר שלך והצמדתי אותו לאף שלי. הריח שלך. איך אפשר לחיות בלעדיו? היה לך ריח וורדים,ריח של מציאות.

בבמה מאז 2/4/01 7:26 

עצ דובדבנ

/

כנראה שלעולם

475426

שירה

זה עכשיו או לעולם לא וכנראה שלעולם, אותך תמיד רציתי ואותך אקבל אף פעם...

בבמה מאז 2/4/01 6:56 

עצ דובדבנ

/

מה שאני

475427

שירה

...נמשך בין הניגודים ועדיין עומד במקום האויב הוא בעצם חבר, שבא לעזור והאהבה היא בעצם אויב, שהופך לשנאה ושניהם ביחד הופכים לאתה...

בבמה מאז 2/4/01 6:56 

עצ דובדבנ

/

עדיין אוהב

475428

שירה

אותך תמיד אהבתי עדיין אוהב למרות שלא ידעת, אף פעם לא שכחתי למרות שאת אותי אף פעם לא אשכח...

בבמה מאז 2/4/01 6:55 

יושי ינון מיטסו

/

סיפור שמח

475429

זכרונות

 

סיפור קצר

וכשהוא בא לקופה מישקה אמר לו "בחיי, יהושע, שיהיה לך כל טוב, באמת, כל טוב." והוא באמת התכוון לזה, ויהושע אמר לו "תודה רבה מישקה, נתראה מחר, הא?" ומישקה אמר לו "בהחלט, כל טוב." ויהושע הלך, והבת שלו נורא שמחה על המטריה.

בבמה מאז 2/4/01 2:57 

בלק רוז

/

לשכוח

475430

געגוע

 

שירה

תמיד רציתי לדעת מה עובר בראש שלך

בבמה מאז 2/4/01 2:41 

נמרוד קרני

/

מעוכב התפתחות

475431

סיפור קצר

בניגוד לכל הילדים האלה שנולדים נורא מוקדם, רון נולד מאוחר. מאוחר במידה כזו שכבר כמעט והדאיגה את הרופא המטפל, אימא היתה מספרת תמיד, ואז היא היתה מלטפת לו את השיער וממשיכה, אבל לא, רוני פשוט רצה להישאר עוד קצת בבטן של אימא.

בבמה מאז 2/4/01 2:32 

שירלי פ.

/

הילדה בלי הורידים.

475432

אהבה נכזבת

 

סיפור קצר

פעם היתה ילדה בלי ורידים. הרופאים הגדירו אותה כנס רפואי, החרדים הגדירו אותה כנס דתי, ההורים שלה הגדירו אותה כנס, נקודה. היא הגדירה את עצמה כילדה. פשוט ילדה רגילה. האמת היא שחוץ מזה שלא היו לה ורידים, היא דוקא היתה ילדה די נורמלית.

בבמה מאז 2/4/01 2:28 

נמרוד קרני

/

שער חמשת הראשים

475433

סיפור קצר

דיגידן-דיגידן-דיגידן-דיגידן, הדהדו כל פרסותיו של סוסו של גיבורנו האמיץ, בעוד השניים חצו בסערה את השממה, מותירים מאחוריהם שובל אבק לבן, של חול מדברי. אח, כמה זמן הם רכבו, רק שניהם, דרך המדבר הנוראי, בלי לפגוש אפילו נפש אחת לרפואה.

בבמה מאז 2/4/01 2:21 

מאיה אלף

/

את המריבה שלי

475434

שירה

נמאס לי כבר לשכוח את מכאיבה לי כבר יותר מדיי בשביל לברוח

בבמה מאז 2/4/01 1:24 

שגיא צבי

/

עיר בודדה

475435

שירה

קולה הסדוק במרחק נבלע מבקש למצוא עוד תקווה לנחמה אך באוויר עומד אמת לא תמצא ולעולם חלום נשכח נשארה

בבמה מאז 2/4/01 1:22 

עמית פאר

/

אני, מיכל, מיכל ועידו

475436

זכרונות

 

סיפור קצר

הצעתי שנלך ברגל, ושניה אחרי שיצאו מפי המילים רציתי להוריד לעצמי סטירה מצלצלת על הלחי, מה לעזאזל אני חושב לעצמי? ללכת ברגל? זה כמעט כמו לעשות כושר, ואני, שהייתי כל כך גאה בכך שכבר שנתיים אני הסטודנט היחיד פה שכף רגלו לא דרכה בחדר כושר, מציע הצעה כל כך

בבמה מאז 2/4/01 1:11 

אייריס בס

/

החיפוש

475437

שירה

רוצה לכתוב מה שלב בלי שתצחקו או שמישו יעלב מחפשת ת'מילים אבל זה לא יוצא בגרוש מחפשת מנגינה ויוצא רק זיוף.

בבמה מאז 2/4/01 0:56 

טל איזנר

/

אילת

475438

שירה

כשהזכרון הכי עוטף שלי מאיים להנמיך מעליי את התקרה

בבמה מאז 2/4/01 0:55 

קרן אוברציגר

/

למה- שלהבת?!

475439

ביקורת

 

שירה

נפטרה בטרם עת- שלהבת- בת 10 חודשים. פעוטה מי נתן יד לדבר.

בבמה מאז 2/4/01 0:50 

איתי נוימן

/

שביל הליכה

475440

היפרדות

 

סיפור קצר

"תראה זה פשוט לא הולך, אני לא יודעת... זה כבר לא כמו פעם, אני השתנתי ואיפה שהוא בתוך כל השינוי הזה איבדתי אותך..., זה פשוט לא הולך... אתה מבין?" הוא ניתק את הטלפון, דמעה נזלה לו על הלחי, הוא לקח את המפתח ויצא החוצה,

בבמה מאז 2/4/01 0:46 

בלק רוז

/

שיר שנכתב ביום גשום אחד

475441

שירה

בברקים-אני נזכרת בשיערך ברעמים-אני נזכרת בקצב ליבי כשאני לידך בטיפות-אני נזכרת בעיניך הכחולות

בבמה מאז 2/4/01 0:27 

בלו ויקסן

/

הגהנום הקר שלי

475442

מונולוג

יושבת בחדרי, ליד המחשב. משתעממת. מידי פעם מעיפה מבט דרך החלון. מביטה על גגות הבניינים, השמיים וההרים שבאופק, הנוף הנשקף מקומה תשיעית. בחוץ האוויר עומד, כל כך נחוש שלא לזוז שאפשר להרגיש את זרימתו הצמיגית חונקת את הגרון.

בבמה מאז 2/4/01 0:24