|
שירה: אודליה
המבט בעינייך מסגיר הכאב
כל סגירה של העין היא פתיחה של הלב
וכל תנועה של הראש מעידה
על ההנאה הרגעית בצידה
כששפתייך קרבות, את ראשך מסיטה
נוגעות, לא נוגעות, את מאבדת שליטה
וכל נשימה מהירה
מקרבת את בוא הסערה
ובערב ההוא הר הגעש כבר
התפרץ כולו והאי בער
והאושר איתו, שמיים אש ועפר
את רעדת כולך ואיתך רעד
העולם כולו, אולי אני בלבד
רקיע שחור, לשנינו כוכב אחד
ואחרי זה ודאי תחייכי
וחיוכך הוא מעל לכוחי
חיוכך הוא מעל לכוחי
המבט בעינייך חדר כה עמוק
כשסגרת את עינייך הרגשתי רחוק
ותנועת ראשך הקטנה
רמזה על פגישה, פגישה אחרונה
כששפתייך לחשו "אי אפשר כבר יותר"
נמסו כל קירות לבבי הבוער
וכל נשימה איטית ארוכה
מקרבת את בוא השתיקה
ובערב ההוא כל ההר כבה
בין אלפי סלעים מתה אהבה
שמיים ריקים מכסים כל סיכוי ותקווה
את הרכנת ראשך ואמרת - "תזכור"
ונראית נפלא, זה אותו האור
רק כוכב שנופל באמצע רקיע אפור
ואחרי זה רק אל תחייכי
כי חיוכך הוא מעל לכוחי
חיוכך הוא מעל לכוחי
|
|
לדעתי כל הערבים
צריכים להתנהג
כמו אלי יצפאן,
ואז אנחנו
מסודרים!
כי עם ערסים כבר
למדו איך
להסתדר!
תן לו פריים
טיים!
והוא בטוח שאמא
שלו מבולגריה
והוא אוהב
מוזיקה קלאסית!
תתארו לכם כל
ערבי במצב הזה
ותראו שאני
צודק!
ק. מרכוס, גזען
פאשיסטי, שונא
פרנקים, גויים,
וסלוגנים לא
חתומים! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.