Look at me,

I am the greenest leaf, the biggest leaf, the finest leaf.

none of the other leaves have my majesty.


Yet autumn beckons, my friends, and winter mocks all the leaves, the great
and the green, the small and the stunted.

תראו אותי,

אני העלה הכי ירוק, הכי גדול, הכי טוב.

לאף עלה אחר אין את ההוד וההדר שלי.

אבל הסתיו, חבריי, מעבר לפינה והחורף לועג לכל העלים. האדירים והירוקים,
הקטנים והיבשים.

התהילה, חבריי, חולפת. אין אנו אלה עלים מסתחררים ברוח חיינו, מתגאים כטווסים
בחוזקנו, ביופיינו, במעשינו. ועולם כמנהגו נוהג.