קודם כל, אני ממש לא יודעת מה הציורים האלו עושים ב"ארט דיגיטאל"... אני בקושי
יודעת להשתמש במחשב.
הכל כאן זה רק עפרונות ועטים, לא יותר. אין כאן שום מחשב. זהו. נמשיך:

תמונה 1:
כן. זאת האלפית הבת פרוצה שלי. בכל אופן, התבקשתי ע"י אחי הגדול לצייר "פנטזיה
אורבנית" (פנטזיה עכשווית, כאילו - כזה?). משהו בסגנון כשפרודו פגש את מוזיקת
הפאנק (רק פחות מפחיד).
זה היה בשביל איזה כנס מעריצים שיהיה בפסח או שמהו. למי איכפת.
אז זה הציור הראשון.

תמונה 2:
עקב זה שהציור הראשון שלי (אלפית בת פרוצה. זוכרים?) הוא חסר פרופורציות לגמרי
- ואני לא מתכוונת בחזה שלה - הוחלט ע"י החצי השני שלי לעשות ניסיון חוזר.
פאק... כמה שזה היה רעיון רע.
העץ המחורבן הזה.
יום יבוא ואני אהרוס את הציור הזה ואז אני אבכה... לא. זה לא רעיון טוב.

זה התקציר.
לא ידעתי מה הם יבחרו, אבל ידעתי שמשהו מסריח כאן (והפעם - זאת לא אני).
הייתה לי הרגשה שאני עושה כאן הכל לחינם וצדקתי.
בסוף הם החליטו לא לקחת שום ציור.
אתם קולטים את החרא הזה? שלושה ימים ישבתי על התחת שלי כדי לצייר להם (אה, דרך
אגב: לא שילמו לי אגורה) ולבסוף נאמר שהציור שלי לא יצוגי מספיק (מישהי אמרה
שהיא נעלבת מכך שיש לדמות חזה גדול. ברצינות).
יאללה, לא נורא. קצת תיסכוליישן בחיים.
אני עם ציורים מוזמנים סיימתי. סופית.
אה, ורק דבר אחרון: מודעת לכל פאק ופאק שיש בשני הציורים, אז באמת שאין צורך
להגיד דברים כמו "היד לא אפשרית" וכ'ו וכ'ו וכ'ו.