בעיר הגדולה אני מוצאת עצמי
מטיילת ללא כיוון,
הרחובות נפתחים בפניי כמו ארץ החונקת אותי.
כל כך קל להרגיש לבד בתוך ההמון
וכשחזרתי, חשבתי לעצמי
הבית טוב, חם, שלי,
ובבית כל כך קל להרגיש לבד
בתוך היום-יום.
בשוטטות מתמדת אחר קרבה,
מוצאת עצמי תרה ברחובות ובמחוזות שונים
בין המסכים המשתנים באתרים ההם
כן, בדיוק באלו שכולם נמצאים בהם - מחפשים אחר קרבה
כל כך קל להרגיש לבד בתוך ההמון.
בסופו של יום מתחילה שיחה עם גבר
עוד פגישה
עוד צ'ט
עוד מיטה מלאה וריקה
רגע של חסד - קרבה מתוקה, אובדן חושים, חיבור עמוק, כיליון, אהבה.
בתווך, בין קשר לניתוק, בין התקרבות לריחוק,
תרה אחר כיוון שיוביל אותי אליו,
שיוביל אותי לאותו רגע גורלי בו קושרים משמעויות לנצח,
מחזיקה בתוכי חלל ריק שמאפשר משמעות, חלל ריק שיכול להכיל גם אותו, שמחכה
להתמלא.
חלל של אפשרויות.
מחכה לצומת הבאה בחיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.