עמדתי אז מתחת לשמיים נוצצים, מלאים כוכבים וירח, חייכתי אל הרוח באוויר
הצח.
"איך עושים את זה?" אני שואל אותה, מנסה להביט עמוק אל תוך העין. ותשובה אין.
אז הנחתי לאוויר לחלוף מבעדי, כאילו השפעה לו.
למרות הגוש שחוסם את הכל במרכז הגרון.
מה עליי לעשות?
להתמודד עוד אין בי כוח.
ולהתמסר אין אני יכול.
שוקע עמוק במצולות של יאוש, אך אינני מצליח לטבוע.
לו ידעתי עדיין להביט גבוה, לקלל ולחייך.
שיחקתי קצת עם הצבעים, אבל בעיקרון זה מה שהיה...
איזה עץ מטורף שכולו חלול מבנים, והיא ישבה בחוץ והסתכלה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.