זהו זה.
עכשיו אני יודעת שתהיי איתי כל הזמן, לאן שלא אלך, את חלק ממני עכשיו, נמצאת
בקצוות ומעטרת אותי בצבע יפהפה שמזכיר אותך.
בכל פעם שאסתכל במראה, אזכר בך.
לא, אל תדאגי, אני לא צריכה משהו שיזכיר אותך, את תמיד נמצאת במחשבותיי
המושפעות מהרגש הענקי כלפיך. אין לי מחשבות יותר, אלו רק רגשות. מחשבה רגשית,
אפשר לומר. הפעם, המחשבות הרגשיות הללו פשוט קיבלו ביטוי חיצוני.
הנה, עוד צעד בהשתלטות עליי.
את חלק ממני
חלק ממני
חלק ממני
חלק שילך ויגדל, יתעצם ויקבל מימדים מפלצתיים ונעימים.
את תהיי יותר גדולה ממני, תמיד היית גדולה, עכשיו את יותר גדולה.
עכשיו, אין לך צורך לשלוט בי, כי את אני. את כל כולי.

ואני. אני לא מפחדת.
לא מפחדת להיות את. כי את, את...
זהו זה. רק את.
אין אני.

אני לא מפחדת מהרגע בו אהיה את. אני מצפה לו בכליון עיניים.
'רק בוא כבר, בוא'.
באותו רגע, את תוכלי לאשר אותי. באותו רגע... אני יכולה לדמיין אותו, זה יהיה
רגע טהור, לא אעמוד בנטל הרגשות, אני לא אראה כלום מלבדך. נהיה רק את ואני.
סליחה, רק את ואת.
רק תני לי להשתלב בתוכך. רק תעניקי לי את האות.
כך. כך תישארי רק את. רק את.

בבקשה, הכירי בי.