שני קנקנים גרו במטבח אחד: קנקן כבד וחזק מברזל, וקנקן עדין מחרס.
יום אחד פנה קנקן הברזל אל קנקן החרס ואמר לו: בוא, ידידי, ונצא לטיול.
מצטער, לא יכול, ענה קנקן החרס. אני עדין, גופי שביר כל כך. נורא מסוכן שם
בחוץ.
שטויות! אני אגן עליך, אמר הקנקן החזק. אם יתקרב אלינו חפץ קשה, מיד אקפוץ
ואעמוד בינך לבינו. אין לך שום סיבה לדאגה.
הסכים קנקן החרס, והשנים יצאו לטיול. אבל קנקנים, מטבעם, מתגלגלים להם בכבדות,
והכבישים בעיר די מחוספסים.
התנהלו להם השניים, מתגלגלים מצד לצד, ובכל בור בכביש התנגשו קצת זה בזה. עד
מהרה נסדק קנקן החרס מחבטותיו של חברו הטוב, עד שנשבר לרסיסים...
מתוך "משלי לה-פונטין".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.