|
יצר הכתיבה במוחי נושך,
בעט אני מושך.
את מילותיי בפינצטה בורר,
מסוגל לשורר רק כשהשקט שורר.
המילים אינן נותנות לי מנוחה,
אורבות הן בפינה להארה שמבליחה.
אקדיח את המחשבות המתבשלות במוחי
ואקדח בו חור בכל כוחי.
המילים תצאנה ואני אהיה חופשי.
|
|
|
אתם יודעים,
החיים די
דפוקים. איכשהו
מישהו התבלבל
בסדר שלהם. הם
בעצם צריכים
להיות הפוכים:
צריך להתחיל את
החים זקנים
וסנילים בבית
אבות. אז צריך
לקבל שעון זהב
ולהתחיל לעבוד
קשה בדרגה
ניהולית גבוהה.
אז צריך להיות
צעירים ופרועים,
להנות מהחיים.
אח"כ נהיים
תינוקות ללא
דאגה בעולם,
ולבסוף מסיימים
את החיים
באורגזמה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.