ואני
שאהבה, משובצת לה כמו אבני חן,
בנתיבי ושבילי חיי,
משבץ את אבני החן,
שתי וערב, שתי וערב,
בפסיפס מדהים,
ללא מילים, במעגלים,
זוהרות אבני החן, מאירות,
את רגשותיי משדרות,
ואם חלילה אבן פגומה,
בפסיפס תמצא מקומה,
לא תאיר, לא תאמר, דבר,
עקמומיתה, את נתיבי תסיט,
ואת התמונה הכוללת תמעיט,
ואני ללא מילים,
עם כאב ואולי דם שותת,
אושיט אגרוף ואעקור אותה
ממקומה, במדרון אשליכה,
כי בחיים שואפים, במעלה לדהור,
ואת המדרון להשאיר...
מאחור
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.