הוא יושב על שפת הנחל בין ערביים
הוא מקשיב לקול שירי המים הזכים
הוא שומע איך פרחים צומחים
והטל יורד לו
וקופא על לחייו כמו פנינים
מבדידות האנשים הופכים קשים
מעטים יוצאים ממנה נשכרים
יש הפוחד מהדממה
יש המגלה בה נשמה
הוא מביט אל תוך השמש למעלה
והאור נשאר בתוך עיניו העצומות
והרוח מפזרת סודותיה
הוא נושם עמוק את בושם השדות
-
איור השיר המקסים הזה.
מילים: יהונתן גפן
לחן: שלמה יידוב
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נעמי שמר אמרה
שהיא מתגעגעת
לימים בהם אנשים
ידעו איך להשתמש
בגזים.
אני מקווה שהיא
התכוונה שאנחנו
נהיה מהצד שעומד
מחוץ למקלחות
הפעם.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.