היא ישבה על כיסא הכבוד יחפה
ואני ליקקתי ומצצתי את אצבעות כפות רגליה
זהו מקומי וזהו מקומה
הזקפה שלי הייתה קשה ופעמה בחוזקה
והאדישות שלה הייתה קרה ואכזרית
אבל זהו מקומי וזהו מקומה
וכשאני מסתובב בבית עם זקפה
בשעת מלחמה
אני עושה הכול בראשי הפרנואידי לספק אותה
מאוכל וקניות ועד תשלומי החשמל והטלוויזיה
כי היא צריכה לשבת בנוח
מול מסך הטלוויזיה
ולראות את הסדרה האהובה עליה
בשעה שהמלחמה מתנהלת
זהו משחק ש-נח על הקצה
כשהבית עלול להיחרב, לא עלינו, בכל יום ויום
אולי אלו שעות אחרונות לחשק שלי,
לגאווה שלה
אבל כשהיא שוקעת במים,
מי יוציא אותה אם לא אני?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.