כי אם היו שואלים אותי על נקודות ציון נשיות בהיסטוריה
האנושית הייתי עונה: "זא'ן ד'ארק - גולדה מאיר - קרנית
גולדווסר".

במושב קטן שם בסוף העולם בסוכה שטופה בצל
יושבת ילדה לא קטנה מחזיקה בתמונה של חיוך.
התחלפה לה עונה, כבר שנים לא ישנה, אך העלים עוד לא נשרו
נחושה עד אין קץ חיברה אותם אל העץ - "עד שיחזור תישארו!".

ועל עפיפונים רכבה לה לאי שם
והיא שילחה כבר בקבוקים אל תוך הים
במושב קטן יש חור בעולם בגודל ממלכה שלמה.

פזמון:
והיא החלה לעוף כאחוזה בכישוף
ימים ולילות שלא יצאה משדה הקרב.
גם אבירים בדרכה הרכינו ראשם ביראה
הלוא לא תשפיל מבטך אל מול קרן כזאת של זהב?

במושב קטן מחכים לה מזמן, את החור ניסו לתפור
אך דבר לא הואיל, כל מחט בגודל של פיל, אותו לא יכלו לסגור.
והיא חיפשה בכל אגם בכל מדבר והיא טיפסה על פירמידות וכל הר
במושב קטן מחזיקים כבר מזמן בקצוות החור שלא יגדל.

פזמון

למושב קטן שעתיים מכאן הילדה מאז חזרה
הוא התמלא זה מכבר בבני העיר והכפר, שדאגו כשאיחרה.
עם שלם וקטן לא ראה זה מזמן כזו קרן מדהימה
מרגע של יקיצה גם אם לעולם לא נמצא - נחפש לך מחט מתאימה.