עוֹד מְעַט יוֹם הַשָּׁנָה
אֲבָל כָּל יוֹם אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עָלֶיךָ
דֶּרֶךְ צְבִיטָה קְטַנָּה.

הַלֵּב חוֹשֵׁק חִבּוּק עַז
לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הֶחְזַרְתְּ חִבּוּקִים
הַרְבֵּה דְּבָרִים לֹא שָׁאַלְתִּי
כִּי הֶאֱמַנְתִּי שֶׁתִּחְיִי לְתָמִיד
וְתָמִיד אוּכַל לְבָרֵר וְלִשְׁאֹול
אֲפִילּוּ גְּפִילְטֶע פִישׁ
אֵינִי יוֹדַעַת לְהָכִין
וְגַם לֹא עוּגַת פֶּרֶג שֶׁל פֶּסַח
אוֹ כִּיסוֹנֵי תַּפּוּחֵי אֲדָמָה.

הָיִיתָ הָאִימָּא הֲכִי אֶפְשָׁר
וְעַכְשָׁיו כְּבָר אֵין מִמִּי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה
גַּם לֹא לוֹמַר תּוֹדָה.

אִימָּא.