הזקן מיושב על הספסל לבדו, הוא נשכח בהויה התל אביבית, הוא יושב בצד של הספסל
לא לתפוס מקום לאף אחד, אין לו כח להילחם, רק הנשמה צועקת ובועטת אבל בשקט. כל
כך שקט שלכולם נוח לשכוח, כמו שאני שכחתי ועכשיו נותר לי רק לזיכרון ורגשות
אשם.
הציור נעשה אחרי שסבתי ז"ל נפטרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.