| ||||||
|
 אני חושב שבורכתי, שבורכתי ביכולת לתרץ... לתרץ את החבר הדמיוני שלי, למה?...אני אפילו לא חייב להסביר. תראו, אני מתיימר ליצור, אני דווקא אוהב את זה ואני חושב שכל אמן טוב צריך חבר דמיוני..רצוי שגם יהיה טוב. על כל אחד רגיל בעולם הזה היו אומרים שהוא משגוע או סתם אדיוט אם יש לו חבר דמיוני, אבל לי, ולכמו לרבים אחרים שנהנים מחדוות היצירה, מותר... יש'ך חבר דמיוני ואין לך הסבר?..תגיד שאתה פשוט יוצר, זה יסביר הכל. החבר הדמיוני שלי, שיוצר עוד לפני כמה שנים טובות, והוא הפך להיות סוג של דו מימד ממשי זכה לשם בוגדן, דרזיק בוגדן, הקדשתי לו כבר כמה עבודות והוא כבר נתן לי כמה השראות לכתיבה וציור, כל המעוניין לראות כבר יימצא איפשהו, ולמי שאין כח...הוא סוג של שדון גומי אלסטי צהבהב עם קרניים לבנות וחיוך ערמומי, אפשר להגיד שהוא היצר הרע, או לאו דוקא רע, אלא הוא כל הדברים שאני אף פעם לא יהיה, סוג של משלים. משלים כזה שכשאני מדמיין אותו אני פשוט מרגיש אותו יושב לי על הכתף ומושך לי בתנוך של האוזן, כזה משלים..ולמרות זאת, אני נהנה מזה. מה קרה שנזכרתי בו עכשיו?...וואלה אממ...איך קוראים לזה?אה...דכאון, אני פשוט עובר סוג של משהו שאני חווה פעם ראשונה, אחסוך לכתוב מה אני חווה אבל זה משהו לא נעים בכלל, סוג של קריעת לב כזאת או אחרת..החכמים שבינינו יבינו כבר על מה אני מדבר, ומי שלא...אז לא, לא נורא. ויוצר שנמצא בדכאון פשוט מרשה לעצמו לדבר לחברים הדמיוניים שלו. "מה נשמע בוגדן, הכל טוב?.." "כן אדיוט...הכל טוב." וואלה מה אני אגיד ומה אומר, קשה,בהחלט קשה שבא לי למות ולתלוש מעצמי את עורי ולדפוק את הראש בכיור, פשוט בא לי למות זה הכל. פשוט הייתי חייב לתת לך קצת במה בוגדן, טוב?...זה עוזר לי להתמודד. תודה. מלפני שנתיים: http://stage.co.il/Stories/632947 מלפני ארבע שנים: http://stage.co.il/Stories/380083 |
 |
||||||||||||||||
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.