יוני 06
(מה זה משנה)
אני לא מוצאת את מה שאני רוצה
אז אני מכריחה את עצמי לא לרצות כלום
או
לרצות הכל וכלום ביחד.
ארבעה חודשים לפני והחלטתי לכתוב כל יום משהו עד שאגיע למסגרת טוטאלית.
עד שכל בוקר
כמו כל בן אדם ממוצע בארץ
אני אקום עם שעון מעורר
אוכל ארוחת בוקר
או שאכין קפה
אצא לגינה
אנשום שתי דקות
אכנס למכונית
אניח את הקפה
ואסע...
ויהיו פקקים. יהיו הרבה הם אומרים לי
''אל תקחי מכונית... חבל על הזמן ועל כל השאר''
אבל לא ממש איכפת לי
אני אקנה עיתון
אדפדף בדפים
מדי פעם אני אוציא לשון למכונית שתהיה מולי.
ואגיע למקום שבו אצטרך להיות
כמו כל אחד ואחד ואחד ואחד ואחת ואחת ואחד.
ובאסטה.
אבל עוד לא עברו ארבעה חודשים
עוד לא עברו שבועיים
ואני יודעת
מה מחכה לי
איי. זה לא נעים.

אז בנתיים.
אולי אעבוד במשתלה
כל בוקר אקח אופניים
אשתה מיץ תפוזים
ואמכור ענפים שבורים.

או

שאהיה לבושה אלגנטי סיגנוני ומסריח
ואעבוד כל היום במרקטינג
הלו הלו הלו הלו
ולפני שאתפטר ואברח
אני אזייף שיחות ארוטיות או בדיחות רוסיות
אוי ואני כל כך אצחק
אני כככככל כך אצחק
אבל סביר להניח שלפני שאתקבל לשם
אני אצטרך לכתוב קורות חיים
ולא בא לי.

אז אולי אני רק אחלק עיתונים
כל לילה אוריד אלבום
אקשיב לו כל היום
וכך כל לילה מחדש
אנשים יעברו לידי ברחוב
ואני אעבור לידם ברחוב
הם יסתכלו ימינה
ואני אסתכל על הריצפה.
וככה כל יום
עד שיעבור חודש
יהיה לי קצת כסף
אני אזרוק אותו מהחלון
ואלך לישון

ובבוקר
אתעורר
אקח את הקפה
וכרגיל
אשב לי בגינה
על השולחן הלבן מפלסטיק
אתחיל לקרוא
ואז אשים לב שהספר שלי דבוק לשולחן
נמאס לי מהקקי של הציפורים

אז כמו כל בוקר
אקח את צינור המים
אשטוף הכל
הכלבים יברחו לצד הכי קיצוני של הגינה
כי
המים נובחים עליהם
ואז אעמוד ליד השולחן עם הספר שלוחץ לי על השריר
היד השניה תרעד עם הקפה
הכפית הקטנה תעשה רעש
דלינג ד... לילילינגג
ואז השמש תייבש הכל
ואני אשב
ואקרא
.