|
הקלטה ביתית 2007
הקירות השומעים
יודעים מה לחשתי.
התמונות הבוהות
בוהות מתמיד.
המיטה הרכה
שעליה סמכתי
עם האור הלבן חושפת אותי.
ורק השעונים האטו
הם לא מפחדים מהזמן.
מ - ה - זמ - אה אה אן
הדפים הריקים
לא זוכרים מה כתבתי.
המראה הגדולה
תוהה מי אני.
הצעיף הארוך
נאמן רק כשחם לי
ובשמש הזאת גם הצל לא שלי.
ורק השעונים האטו
הם לא מפחדים מהזמן.
מ - ה - זמ - אה אה אן |
|
|
יגאל, מאז
שהתחלנו להיפגש
בחשאי כל הזמן
כואב לי הראש;
תביא איזה
שניים-שלושה
כדורים ככה...
זאת שאהבה את
התל-אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.