וברגע האחרון, בשארית כוחי (אני לא מגזים הפעם), שלחתי יד לתיק והוצאתי מצלמה
וצילמתי אותו. ממש דחף אינסטינקטיבי, שעד היום אין לי הסבר לו, שכנראה הציל
אותי ואני לא יודע איך, כאילו נתן איזו מכת חשמל בדיוק במקום שבו העצמיות
הבוגדנית הזאת שלי גילתה בזריזות איזה סדק שדרכו היא יכולה פתאום להתנדף.
אין לי העתק ממנה, היא שלך.
(דויד גרוסמן / שתהיי לי הסכין)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.