|
עת נישאנו
על גלי האופוריה
נשבענו שרק המוות
יפריד בינינו.
אפשר שהפלגנו.
ביקשת ממני חופש.
הרחקנו לכת.
בים המלח איבדנו את הצפון.
את שפכת עלי בוץ,
אני ירדתי הכי נמוך שרק אפשר.
בשפת הכעס צפו המשקעים.
ביקשת ממני חופש.
אספת את הדמעות
במחיצת גבר זר, מר
טיט
סוף הדרך.
|
|
|
א: שלום.
ב: שלום.
א: אתה יודע
שאנחנו בעצם לא
קיימים ואנחנו
רק חלק מסלוגן
מטופש.
ב: נכון.
א: וזה לא מפריע
לך?
ב: אם אני לא
קיים, למה שזה
יפריע לי?
א: נקודה טובה.
ב: ברור שזו
נקודה טובה.
אחרת לא היו
רושמים שאני
אומר אותה.
א: רגע, אתה
מרמז על כך שאני
מקבל את כל
המשפטים
המטומטים, ואתה
את כל
הטובים?!?!
ב: כן.
שמואל
איציקוביץ' יוצר
דיאלוגים
עמוקים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.