סוף יולי, 2005.
ואת יפה, והעור שלך צחור, רך כמו משי
עיניים דבש טהור
פני מלאך, כל ריס אומר שתיקה
נוצר את כל היופי
ששקוע בך.
החיוך שלך - צחור כל כך, שנהב לבן כמו המלח
שבקרקעית הים גועש
אל שפתייך כמו רומז לך בואי הנה
תתקרבי לכאן
ואני לא
אהבה אולי תפרח כאן
תחכה לנו בפתח הדלת
אין ספק שמחכים לה
אין ספק רוצים שהיא תבוא
ציירים ציירו אותך , דורות פיסלו אותך כל רגע
גוף כמו ונוס אלת האהבה
כל מחשבה שלך שווה את כל הנצח
שווה את כל הזמן
ואני לא
אהבה וודאי תפרח כאן
תחכה לנו בפתח הדלת
אין ספק שמחכים לה
אין ספק רוצים שהיא תבוא
את האושר, את השיכחה
את זיכרון חקוק
את המפתח לתיבה האבודה
כל כך אישה.
הפנים, הגוף, האופי והיופי
ואני לא אוהב אותך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.