"לפעמים אין בחירה היכן נוצר החיבור. לפעמים יש."

פרשנות ליצירה:

"על פניו, ניתן לראות שרשרת, מצולמת היטב, עם רקע פשוט, לבן. קשה בבת אחת
לתפוס את כל המשמעויות, גם החבויות, המושרשות בתצלום כביכול פשוט זה.

השם של היצירה הוא 'חיבור', ומהר מאוד ניתן לראות כי זו הופכת להיות מילת מפתח
מקשרת שיוצרת מעין קישור נפלא בין כל חלקי הצילום, והופכת גם למטאפורה ולקישור
למשמעויות שמעבר לצילום עצמו.

אתחיל בהתייחסות לרובד השטחי של הצילום. ישנו חיבור, והוא מודגש בעיגול לבן של
אור, בצילום. זהו החיבור שמחזיק את כל השרשרת, ומחזיק את מגן הדויד. יש חיבור
בין המגן דוד לשרשרת. יש חיבור בין המשולשים של המגן דוד. זהו הרובד הפשוט
ביותר.

אמשיך עם הרובד האישי. החיבור שבתוך אדם. האדם מחובר לסמל (מגן דוד), אבל
החיבור הוא יותר עמוק, הוא חיבור ליהדות, הוא חיבור שבין הסמל ליהדות, ולפי
מעבר, גם חיבור בין האדם עצמו ליהדות. חיבור בין האדם לשורשיו, חיבור בין האדם
לדתו. החיבור הולך ומתרחב, ומסמל הרבה חיבורים וקשרים שונים. החיבור למדינה,
החיבור שבין האדם למדינה. שבין המדינה לדת. שבין הדת למסורת, שבין המסורת
לאדם.

יש פה מעגליות של חיבור, כאילו החיבור מתחיל בתחום אחד, הולך ועושה "סיבוב"
ואז חוזר להתחבר לאדם שממנו החיבור התחיל. עם כל המשמעויות הסמליות של החיבור.
וסמל לאותה מעגליות היא השרשרת המעגלית. היא מתחילה ומסתיימת בחיבור. אותו
חיבור שמודגש באור לבן.

האור הלבן מסמל טוב. כאילו המפתח להכל, לכל הטוב, הוא בעצם החיבור. החיבור הוא
הדבר שמכניס את האור לתוך החיים שלנו, לתוך התודעה שלנו, וגורם לנו להרגיש
מחוברים הרבה יותר לעצמינו בראש ובראשונה, ואז בהמשך, לכל הדברים האחרים
שמסומלים על ידי מגן הדוד: המדינה, המסורת והמשפחה, ההיסטוריה, הדת. וכל זה
מואר ונוצץ, יפה ומקסים וטוב. זהו גורם מלא אור בחיים שלנו, וישנה ההרגשה
שניתוק של החיבור הזה, יכבה את האור שמאיר על הכל. פתאום אז, הכל ייהפך שחור.

ולבסוף, ניתן להשליך פה פרשנות רחבה אף יותר, לרובד החברתי. החיבור שביננו.
בין אדם לאדם. החיבור שבין המשולשים של מגן הדויד, כמו היותנו אחים, כל בני
ישראל. החיבור ביננו, שמאחד אותנו, שהופך אותנו לאותו עם עם מדינה. החיבור
שמחבר בין כולנו ובין כולנו למדינה בו זמנית.

השרשרת פה מקבלת גם היא משמעות רחבה יותר: זוהי שרשרת של חוליות, של חלקים
קטנים שמרכיבים משהו שלם, משהו מושלם ויפה. כולנו החוליות, כולנו מחוברים אחד
לשני, וכולנו זוכים להחזיק את המגן-דויד בגאווה, כולנו זוכים להיות אלו
שממשיכים את המסורת, את האמונה, את החיבור למדינה שלנו. כולנו מחוברים וקרובים
אחד לשני, וישנו חיבור קטן אפילו בין כל חוליה וחוליה בשרשרת שלנו.

אפשר לפרש את הצילום בשני כיוונים עיקריים: מצד אחד חיבור פטריוטי, חיבור שהוא
בין אדם וזולתו והמדינה, ההוואי הישראלי, אם תרצו. ומצד שני, הכיוון הדתי
יותר. חיבור לדת. חיבור לאמונה ולרגש הדתי-מסורתי.

זוהי בחירתו של כל אדם להדגיש ולהתחבר לכל כיוון שהוא מוצא לנכון, שתי הרמיזות
לכל כיוון קיימות ביצירה הזו, מה שהופך אותה לגמישה גם כן, מאפשרת חיבור
לאמונתו של כל אדם בצורה אישית."